השלום העולמי

הרב אהרן איזנטל

לפני למעלה מעשרים שנה, הגיע נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן, לביקור בישיבת הגולן, שבחיספין. הביקור נערך לפי בקשתו של הנשיא. באותה תקופה, התקיימו שיחות בין ממשלות ישראל וסוריה, במטרה להגיע להסכם שלום, שבמסגרתו יפונו היישובים היהודיים והגולן יימסר לסורים.
הערכנו, שהנשיא שתמך בירידה מהגולן, רצה לרכך בביקורו את מי שעלולים היו להיות מוקד של התנגדות לביצוע הנסיגה המיוחלת. לנשיא השביעי של מדינת ישראל היה חלום - "לנגב חומוס בדמשק" והוא ביקש להכשיר את הלבבות להגשמתו. קבלת הפנים הייתה מכובדת, כראוי לנשיא המדינה. בהיכנסו, עמדו התלמידים על רגליהם וקיבלו פניו בשירת התפילה לשלום המדינה: "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את מדינת ישראל". בעל אוזן רגישה יכול היה לשמוע, כששרנו "ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה", את דעתנו על חלומו של הנשיא. היטיב לבטא זאת ראש הישיבה, הרב אמנון שוגרמן, שאמר לויצמן: "בדרך לניגוב חומוס בדמשק, מנגבים שלושים ושניים יישובים ישראלים פורחים". עזר, שמטבעו אהב דיבור ישיר, ציין לשבח את הגישה הכנה והגלויה... אחרי שהוא מנה את שבחיו של השלום הממשמש ובא, והוסיף כי במידה שתהיה הגעה להסכם, יהיה על כולם לכבד החלטה של ממשלה דמוקרטית , הוא הזמין את התלמידים לשאול שאלות.
אחד התלמידים שביקש לרומם את הדיון, שאל: "כבוד הנשיא, בהיותך נשיא מדינת ישראל, היינו מבקשים לדעת מה החזון שלך למדינת ישראל? מה אתה רואה כפסגה שיש לשאוף אליה?"
באותה תקופה הרבה הנשיא השביעי של ישראל להביע תקוותו שישראל תהפוך להונג-קונג של המזרח התיכון, אלא שלא הייתה זו תשובה הולמת לשאלה שנשאל בישיבת הגולן.
כדרכו של יהודי, הפך עזר ויצמן את השאלה והפנה אותה אל השואל: ומה החזון שלך? (בינתיים יש זמן לחשוב...) התלמיד, שהכין עצמו מראש לאפשרות הזו, לא התבלבל והשיב: "החזון שלי הוא חזונו של הנביא ישעיהו בן אמוץ, האומר: 'והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים... כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'", (ישעיהו, ב'). הנשיא הגיב מיד: "גם לי יש חזון - 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'".
לאחר מכן, סיפר שזו הייתה הפטרת בר-המצווה שלו. על פניו, הייתה זו תשובה הולמת. הנשיא שבא לשכנע בחשיבות הוויתורים הנדרשים למען השלום, ידע לצטט פסוק הלקוח מאותה נבואה שהציג תלמיד הישיבה, חזון אחרית הימים של ישעיהו. הנה רואים אתם, יש לשאוף לשלום. אלא שזו דוגמה מובהקת לדברים שהוצאו מהקשרם. יש לקרוא את הנבואה במלואה:

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם: וְהָיָ֣ה בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־ה֙' בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם: וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־ה֗' אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ה֖' מִירוּשָׁלִָֽם: וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה: בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר הֽ':

 

מובן מאליו, שיש סדר בהתפתחות ואי אפשר לדלג על שלבים. השלום העולמי המיוחל יבוא כאשר המציאות תהיה מושלמת. לא תהיינה עוד מלחמות, מפני שכל המחלוקות שבין האומות תיושבנה על פי דבר ה' מירושלים. עם ישראל יהיה מופת לעמים והכול ינהרו אל בית ה', על מנת שחכמי ישראל יורו מה הן דרכי המוסר, הצדקה והמשפט הישרים. מה לזה ולעולם המסוכסך והמורכב שלנו? מה רב המרחק בין המצב המוסרי העולמי, המתואר בנבואה, לבין חתימה על הסכם של שלום חלקי עם אויב מר, שלא חדל מחלומו לחסל את מדינת היהודים? הבעיה בתפיסתו של הנשיא לשעבר הייתה חוסר היכולת להבחין בין חלום לבין מציאות. ההתפתחויות אצל שכנתנו ממזרח מוכיחות, מה שהיה ברור בזמנו, שיש עדיין פער אדיר בין חזונו של ישעיהו למציאות בהווה.

חזונו של הנביא ישעיהו הוא אחת הנבואות המפורסמות בעמים והפסוק שציטט ויצמן חרוט על קיר בניין האו"ם, בניו יורק. התשורה הגדולה שהנבואה נושאת בכנפיה לעולמנו המסוכסך והמפולג כל כך היא בשורת התקווה. יום יבוא ויהיה שלום בין העמים, על אף השוני, חילוקי הדעות והתכונות, התרבויות והערכים. יחדלו התגרות והמלחמות וכלי הנשק הזורעים הרס וחורבן, ומביאים שכול וסבל, יתייתרו. לא רק זאת, אלא מה ששימש להרס ייהפך לכלי בניין ותיקון. זאת משום שייעקר המניע הדתי והאידאולוגי למלחמות הדמים. העולם כולו יאמין בא-ל אחד ואת ערכיו ישאב מאוצר הערכים והרעיונות הישראליים.
נבואה זו מצטרפת לשורה ארוכה של רעיונות יסוד ומסכת ערכים, שהנחיל עם ישראל לעולם, במהלך תקופות שונות של ההיסטוריה האנושית והישראלית. מתוך המגע, הישיר, או העקיף, עם היהודים ותרבותם, נקלטו הערכים בקרב האומות, באופן מלא, או חלקי, סמוי, או גלוי. ראש וראשון: הרעיון של א-ל אחד שאינו נראה, שהיווה מהפכה אדירה בעולם שהיה שקוע בחשכת האלילוּת. רעיון נוסף, שהופיע ביציאת מצרים, הוא הרעיון המוסרי, שהלך והתעצם וקיבל פנים רבות במהלך הדורות. דרישתו של משה "שלח את עמי" הייתה לסיסמת מאבקם של העבדים האפרו-אמריקניים ושל התנועה נגד הגזענות, באמצע המאה ה-20, בארצות הברית. כמוהו גם רעיון ההלכה, פיתוח מסכת חוקית משפטית ענפה, מהווה רעיון חשוב ביותר, מפני שהוא אומר שהחיים אינם הפקר וכי יש מערכת שמרסנת את הצד הפראי והתאוותני שבחיים. החיים היהודיים בגלות הושתתו על הקהילתיות היהודית המפורסמת, חיי הציבור והחברה והיוו דגם לחיקוי ולהערצה. מאידך, רעיון האינדיבידואליות, זכותו ואחריותו של היחיד לעמוד בפני עצמו, גם הוא התפשט בין העמים והאיר בתקופות שונות ובמקומות רבים. 

חזון אחרית הימים של ישעיהו הוא חזון אוניברסלי. מרכזיותו של עם ישראל בחזון, כמוקד מוסרי לעולם כולו, אינה מהווה סתירה לכלל-עולמיותו, כאמור לעיל. העולם יגיע לייעודו, בעזרת אומה שתשמש מופת בחייה המוסריים והיא שתפרש את דבר ה' לאומות העולם.
אחריותו של עם ישראל לשלום העולם באה לידי ביטוי בחג הסוכות. בזמן המקדש, היו מקריבים במהלך ימי החג שבעים פרים לשלומם של שבעים האומות, כמספרן בתקופה הקדומה. קיומו של הציווי להתפלל לשלומו של העולם כולו ורווחתו, גם של אויבי האומה, בחג לאומי-היסטורי-דתי של עם אחד, אין לו שום מקבילה ידועה בתולדות העמים העתיקים. חשבו מה יוצר נוהג זה בלב העם המתפלל לשלום העולם כולו ואילו רגשות הוא מעורר בקרב העמים, שעבורם מוקרבים הקרבנות.
באחד המדרשים מסופר על הקושי של עם ישראל להכיל את אורו רב-העוצמה של רעיון שיתוף העמים בחגיגה לאומית זו ולהתפלל לשלום אויבי האומה. אכן, חזון שלום עולמים קשה לעיכול בתקופות רוויות אלימות ואכזריות בעולם ובמיוחד, כלפי עם ישראל. ברם, הציווי מסמן כיוון לעם ומכוונו לייעודו העליון ובכך מרומם את מחשבותיו של העם ותפקודו גם בהווה.
יחד עם זאת, ההליכה אל הקצה האוניברסלי אינה מטשטשת את הייחוד הלאומי והתרבותי הישראלי ומשום כך, בצמוד לחג הסוכות, חוגג עם ישראל את היום השמיני, כחג לאומי בו הוא מתייחד עם קונו, ושמח בתורה שניתנה לו בסיני. דווקא השמירה על הרעיונות הלאומיים הייחודיים שלנו, על החוקים והמצוות שבתורה, הם שיביאו את חזון אחרית הימים האוניברסלי לכלל השלמה.