הזמר, הגיטריסט והיוצר גבע אלון לא האמין שיזהו אותו כשהוא מסתובב ברחבי הגולן וקצרין. כאן, מרחק שעתיים וחצי מהסצנה בתל אביב, הוא חשב שיהיה אנונימי. אבל כבר מהיום הראשון בו עבר לגור במושב מעלה גמלא, לפני כשנה, גילה שגם בפריפריה הרחוקה אנשים מכירים ואוהבים את המוזיקה הייחודית שלו ומצפצפים לו במכוניות כשמזהים אותו. למוזיקה אין גבולות, והיא לא נעצרת בגבול גדרה-חדרה.
עכשיו הוא כאן, כבר שנה תושב חדש בגולן. אחרי שנים של נדודים והופעות בערים שונות בארץ ומעבר לים, בארצות הברית ובאירופה, הוא קובע את משכנו רחוק ממרכז תעשיית המוזיקה, שעתיים נסיעה מהמקום בו "הכול קורה". הוא עובד על אלבום חדש, ממשיך להתרוצץ ולהופיע בכל פינה בארץ, מטייל הרבה בטבע ובעיקר, נהנה מהחיים במקום מגוריו החדש. בסוף אוגוסט, הופיע גבע אלון באמפי גולן בפני כשלושת אלפים איש במופע הסיום של "לילות ירח בגולן". אם היו כאלה שעדיין לא הכירו את היצירות שלו, זו הייתה הזדמנות נהדרת לראות את היוצר והזמר במקום הטבעי לו - על הבמה עם הגיטרה והמיקרופון, נוגע בקהל ומרגש אותו.
"הרימו גבה על המעבר לגולן ועדיין מרימים", מספר גבע. "אני לא מכיר הרבה אנשים שעשו צעד כזה בעולם המוזיקה. כולם גרים בתל אביב. שם הכול קורה. מאוד קל ונוח להישאר שם כי הכול נגיש: חדרי החזרות, האולפנים, אולמי המופעים, משרדי היח"צ. זה הפתרון הקל. כולם מתלוננים שיקר להם ולא נוח, אבל אף אחד לא יקום ויעזוב. שואלים אותי: איך אתה מסתדר עם הנסיעות ומה אתם עושים שם כל היום? ואני שואל – מה אתם עושים שם כל היום?"
אבל לפני שנעמיק במעבר לגולן, קצת רקע על גבע אלון. חיי הכפר לא זרים לו. הוא נולד וגדל בקיבוץ מעברות. התחיל לנגן בגיל 11 ובשנת 1999 החל את דרכו בלהקת "הפליינג בייבי". שנה לאחר מכן, טסה הלהקה לנסות את מזלה בארצות הברית.
"הארץ שלנו קטנה ואצלם הכול בגדול", הוא אומר. "אבל בהתאם, גם התחרות שם גדולה יותר וכמות האמנים היא עצומה. מצד שני, ההזדמנויות שם גדולות יותר. הם המציאו את הרוק'נ'רול והם יותר טובים בזה מאתנו. שם, בגיל 15, הם לוקחים ואן וחורשים את המדינה עם עשרות הופעות רצוף. זה יוצר התמקצעות שאין לנו כאן בארץ.
"לא היה פשוט להיות שם, אתה מרגיש זר בכל מקום. היינו להקה ישראלית, שלושה צעירים, המשפחה רחוקה. גרים יחד, אוכלים יחד, ישנים יחד ונוסעים כל היום יחד - קשה להחזיק מעמד במשך שנתיים. אתה אמן בן עשרים, מתכלב וישן במקומות שהיום לא היית דורך בהם. השחיקה מכריעה אותך ואז אתה שואל: מה רע לי בבית? מכבדים אותי, מכירים אותי, יש לי תנאים טובים. אחרי שנתיים חזרנו לארץ".
אבל גם כאן בארץ הדרך להכרה לא הייתה פשוטה. גבע אלון ולהקתו עשו דבר אחד שלא התקבל ברוח טובה - הם שרו באנגלית.
"בהתחלה לא הביטו לכיווני, בעיקר כי שרנו באנגלית ואף אחד לא רצה לשמוע להקה ישראלית שרה באנגלית. היה אנטי גדול מאוד מבחינת התקשורת והבנו שאם לא נעשה את זה דרך השטח, כלום לא יקרה. חרשנו הופעות במשך שנים ולאט לאט ראינו פתיחוּת גדולה יותר למוזיקה שלנו. מפה לאוזן זה עבר ופתאום נהייתה כאן סצנה של להקות ששרות שירים באנגלית, ז'אנר חדש וזה שימח אותי כי הרגשתי סוג של חלוץ".
בשנת 2003 הוציאה הלהקה את האלבום, "Inner World", שזכה לשבחי המבקרים. התקשורת עדיין לא התעניינה, אבל בעבודה אינטנסיבית ועיקשת, בהופעות בכל הארץ, אספה הלהקה קהל מעריצים גדול. לאחר האלבום השני, "Pain To Give" היא ביססה את מעמדה בתור אחת הלהקות הבולטות בסצנת הרוק הישראלית.
אלבום הסולו הראשון של גבע אלון יצא בשנת 2006 ונקרא "Days Of Hunger" ושנה אחר כך יצא לאור אלבום הסולו השני ובו גרסת הכיסוי לשיר "Modern Love" של דיוויד בואי, שזכתה להצלחה רבה. מאז נוספו עוד שני אלבומים ולהיטים רבים. אלבום הסולו השלישי של גבע , "Get Closer", הגיע למעמד אלבום זהב.
"ההכרה לא באה ביום אחד. זו עבודה של חמש עשרה שנים", אומר גבע.
גבע: "במסעות שלי בעולם ראיתי הרבה מקומות וכפרים שניתן להגדיר אותם כ'חור' בלב יער, בית כפרי, 50 ק"מ עד לשכן הקרוב. ככה הייתי רוצה לחיות. חיפשתי בבית שלי, בארץ שלי מקום שמאפשר סוג של חיים כאלה. גדלתי בקיבוץ. הכפר בשבילי זה האידיליה של איך צריך לחיות. אף פעם לא הייתי עירוני, למרות שחייתי בערים בגלל המקצוע. תמיד ידעתי שאחזור לכפר. בלי קשר, יש התברגנות של המושבים והקיבוצים. אנשים גרים במקום שהוא דבר אחד ומנסים להפוך אותו למשהו אחר, נגד הטבע שלו. עמק חפר היה מקום פסטורלי, נקי ויפה ונטול בולשיט, והיום כל אחד מקים בחצר טירה שנראית איום ונורא, כל מושב משלש את הגודל שלו ולאט לאט כל מה שיפה נאכל ומתכלה.
"לגולן הגענו דרך חברים שהכרנו בניו יורק. הם גרים במעלה גמלא. זה אפילו לא היה במחשבה שלנו. באנו לבקר וברגע שנכנסנו בשער של המושב הרגשנו משהו מיוחד. התהליך ארך שלוש שנים, בהתחלה רק כדיבור תלוש ואז ביקורים במושב, מכירים אנשים ופתאום אתה מוצא את עצמך גר פה".