אילן קרן, מחד נס, ממייסדי מרכז הגישור, היה איש של טכנולוגיות לפני שפנה לתחום הגישור: "אני מהנדס בהשכלתי. לעולם הגישור, הגעתי במסגרת השאלה 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?'. עשיתי קורס בסיסי בגישור וראיתי שיש פה שפה אחרת, די נמשכתי לתפיסת העולם הזו. כשסיימתי, הבנתי שזה יותר מדי טוב מכדי שיישאר חוויה שלי. יחד אתי למדה גישור שושי יוסף, מכפר חרוב ויום אחד אמרתי לה - מה דעתך שנבנה מרכז גישור קהילתי? תראי כמה קונפליקטים יש לנו פה בתוך החברה שלנו. באנו למועצה, ביקשנו את ברכת דרך, מקום, חסות של המועצה ולהתחיל לעבוד.
"היום, אני מסיים תואר שני בגישור וניהול סכסוכים, באוניברסיטת תל אביב. עשיתי פה בגולן עשרות גישורים, כמעט בכל תחומי החיים, כמו סכסוכי שכנים על שביל משותף, גבול מגרש בין תושבים, מתחים בין הנהלות יישובים לחבר ביישוב, בין תושבים בהרחבה להנהלת הקיבוץ סביב שימוש בשטחים, תשלומים, מסים, הסדרים כספיים.
"היה סכסוך מלווה בעורכי דין, שהתמשך 17 שנים, על זכויות של חבר באגודה שיתופית והגישור פתר את זה. כשחתמנו על ההסכם, הצדדים הביאו יין להרים כוסית על זה שהגיעו להסכמות. אותי זה מאוד ריגש. מתחושה של כעס ופגיעה ואנשים שאפילו לא מסתכלים זה על זה, אחרי המפגשים, הם יוצאים ולוחצים יד זה לזה. זו תחושה אדירה של סיפוק.
"היום, בגולן, מתפתחים שני כיוונים נוספים: מתחים בין אגודות קהילתיות לחקלאיות, על סמכות ואחריות של הנהלות של אגודות. זה חלק מהשינויים שהיישובים עברו. תחום שני מתפתח סביב שטחים פתוחים ואנרגיות מתחדשות בגולן ואנחנו מעורבים בבניית הסכמות בתוך יישובים על הפאנלים הסולאריים בשטחים חקלאיים".
שושי יוסף: "במרכז גישור, נותנים צ'אנס שווה לכל אחד להשמיע את הקול שלו ואת הסיפור שלו - להבין את האחר. נותנים אפשרות לפתוח משא ומתן ממקום מתאים יותר. אני חושבת שדרך הגישור יש פתח להידברות בונה יותר, כל אחד מרגיש שרואים אותו ואת הצרכים שלו.
"אני עסקתי בשותפים שהם חברים, שרצו לפרק שותפות ואיך לעשות את זה. חבר שלא שילם מסי אגודה, סכסוכים על רעש של ילדים, או כלבים. בכלל, כלבים זה אישו שמככב אצלנו במרכז הגישור, גם במקרים פרטניים וגם בבניית הסכמות ביישוב. זו שפה, שככל שאנשים יותר ידברו אותה, התקשורת תהיה יותר בונה. הגישור זה חיידק בריא, שלא עוזב. זו נתינה הדדית. אתה מתאהב בנושא הזה ובאפשרות הזאת וכל הזמן אתה חושב - מה אפשר לעשות עם זה. חייבים להעביר את זה הלאה".
תהליך דיסקרטי וסודי
חנה אפל: "מדובר בתהליך שתלוי ברצונם של הצדדים, מתחילתו ועד סופו. כדי להתחיל תהליך גישור, חייבים לקבל את הסכמת שני הצדדים ולכל אורכו, הם צריכים להסכים להיות בו. במידה שאחד הצדדים לא מעוניין בכך, לא ניתן לכפות עליו תהליך גישור.
"מדובר בתהליך שחלים עליו כללי אתיקה ברורים. זהו תהליך דיסקרטי וסודי. למגשר אסור לדבר, או לגלות פרטים, על מה שנעשה בחדר הגישור. הצדדים יכולים להסכים ביניהם על סודיות התהליך. למגשר אסור לנקוט עמדה. עליו להיות ניטרלי ולשמור על האיזון בחדר הגישור. גם אורכו של התהליך תלוי בצדדים. כשצדדים באים ברצון טוב לפתור את הקונפליקט ביניהם, אפשר לעתים לסיים תהליך גישור בפגישה של שעתיים ואף פחות.
"כל תהליך גישור, במידה שהגיעו בו הצדדים להסכמה, נחתם בהסכם כתוב, שעליו חתומים הצדדים והמגשרים. להסכם זה יש תוקף כמו לכל חוזה בין אנשים. במידה שהצדדים מעוניינים בכך, ניתן לקחת כל הסכם גישור ולבקש מבית המשפט לתת לו תוקף של פסק דין.
"הגישור הוא שפה. בחזון מרכז הגישור, אנחנו רואים את הציבור כולו לומד ויודע להשתמש בשפה זו ובכך, מצליח להימנע מקונפליקטים, או לפתור אותם בדרכי שלום ובעצמו. עד שחזון זה יתגשם, אנחנו פועלים, מלבד בניהול תהליכי גישור פרטניים, גם במישור הקהילתי, בסיוע בניהול תהליכי בניית הסכמות בקהילות, ביחד עם המחלקה לפיתוח קהילתי במועצה.
"כמו כן, אנחנו מקיימים קורסים ללימוד הגישור והשפה הגישורית. אחת לשנה בערך, אנחנו מקיימים קורס מעמיק של 72 שעות, שמלמד גישור במגזר הכפרי ומקנה תעודה מוכרת לתחום. מעבר לכך, אנחנו מקיימים סדנאות והרצאות לציבור הרחב בהיקפים שונים ובהתאם לצרכי הקהילה/הציבור המבקש את הסדנה.
"תחום נוסף שאנחנו מקווים להיכנס אליו בעתיד הקרוב הוא תחום החינוך. כדי להגשים את החזון, ברור לנו שצריך להתחיל מגיל צעיר.
"איך יוצרים אתנו קשר? דרך המייל, אתר המועצה, דף הפייסבוק שלנו, או בטלפון...".