פרסומת

דלג לתוכן העמוד

סקר מישורי הבזלת במרכז הגולן

מישורי הבזלת של מרכז הגולן הם אחד המרחבים הפתוחים, הרציפים והייחודיים ביותר בישראל. מדובר במרחב געשי רחב ידיים, המאופיין בנופי בתה עשבונית על בזלת, שטחים פתוחים נרחבים, צפיפות יישוב נמוכה, שטחי אש פעילים, יערות פארק, בתי גידול לחים, מאגרים, נחלים עונתיים ובריכות חורף. השילוב בין רצף מרחבי גדול, מגוון בתי גידול ומיעוט יחסי של פיתוח אינטנסיבי יוצר אזור בעל חשיבות אקולוגית גבוהה במיוחד בקנה מידה ארצי.

שטח הסקר משתרע על כ־151,894 דונם במרכז רמת הגולן, בין יער מסעדה ועיינות עורבים בצפון, שמורת יהודייה והשמורה המוצעת נחל גמלא בדרום, גבול סקר התילים הגעשיים במזרח ומורדות רמת הגולן וגבול קצרין במערב. הסקר נערך כדי ליצור בסיס ידע עדכני לתכנון, לשימור, לשיקום ולניהול מושכל של השטחים הפתוחים במועצה האזורית גולן. במסגרת העבודה שולבו סקרי שדה, מידע קיים, ניתוחי GIS, מיפוי מפגעים, הערכת ערכיות בוטנית וזואולוגית, הערכת רצף שטחים פתוחים ומסדרונות אקולוגיים, וכן סקר מורשת אדם.

לצד ערכי הטבע, מרחב מישורי הבזלת עשיר גם באתרי מורשת אדם המשקפים תקופות רבות של התיישבות, חקלאות, צבא, מים ודרכים. במרחב תועדו שרידי כפרים, אתרים ארכיאולוגיים, אתרים היסטוריים, אתרי הנצחה, מקורות מים, מבנים צבאיים, דרכים ישנות, חורבות, בריכות ומתקנים חקלאיים. חלק מן האתרים קשורים להתיישבות קדומה בגולן, וחלקם משקפים את ההיסטוריה המודרנית של האזור, ובכלל זה מלחמות, שטחי אש, אתרי זיכרון ותשתיות צבאיות.

בסקר מורשת האדם תועדו 561 אתרים. בין האתרים נמנו 192 אתרים ארכיאולוגיים, 197 אתרים היסטוריים, 119 אתרים הידרולוגיים ו־38 אתרי הנצחה, לצד קטגוריות נוספות. 38 אתרים דורגו כבעלי חשיבות ארצית, 119 כבעלי חשיבות אזורית ו־404 כבעלי חשיבות מקומית. ממצאים אלה מדגישים כי תכנון עתידי במרחב צריך להתייחס לא רק לערכי טבע, אלא גם לערכי מורשת, נוף, זיכרון וזהות מקומית.

אחד המאפיינים המרכזיים של מישורי הבזלת הוא הרצף הגדול של שטחים פתוחים. רצף זה מאפשר תנועה של בעלי חיים, הפצת צמחים וקישוריות בין בתי גידול שונים בתוך הגולן ומעבר לו. חשיבות זו בולטת במיוחד עבור יונקים גדולים ובינוניים, עופות דורסים, זוחלים, דו־חיים ומינים הקשורים לבתי גידול לחים או לשטחים עשבוניים פתוחים.

המרחב משמש חלק ממערכת רחבה של מסדרונות אקולוגיים, והפגיעה בו עלולה להשפיע על תפקודו של רצף השטחים הפתוחים בצפון ישראל. כבישים, גדרות, תשתיות, תאורה, הרחבות יישובים, מתקני אנרגיה ופריצת דרכים עלולים ליצור קיטוע, להגביר השפעות שוליים ולפגוע בתנועת בעלי חיים. לכן, שמירת הרצף, תכנון מעברים אקולוגיים, צמצום תאורה ופיתוח מושכל של תשתיות הם תנאים מרכזיים לשמירת תפקודו של המרחב לאורך זמן.

הסקר הבוטני התמקד בשטחים הפתוחים שאינם חקלאיים פעילים. בשטח זה נסקרו 132 יחידות צומח, שבהן אופיינו חמש תצורות צומח כלליות ו־17 תצורות מפורטות. מרבית השטח מאופיין בעשבוניים בני-חלוף, תצורה המכסה כ־84% משטח הסקר ומשקפת את אופיים של המישורים הבזלתיים. לצד זאת קיימים יערות פארק, יערות אלונים, כתמי שיחייה, שטחים לחים נקודתיים ואזורים מופרים או רודרליים.

ייחודו הבוטני של האזור נובע במידה רבה ממגוון בתי הגידול הלחים שבו: בריכות חורף, שקעים לחים, נחלים מסיליים, נחלים מתחתרים, מעיינות, שולי מאגרים ושטחים מוצפים עונתית. בתי גידול אלה בולטים במיוחד משום שהם מחזיקים חלק גדול ממיני הצמחים הנדירים והמאוימים בשטח הסקר. מתוך 58 מיני צמחים בסיכון שתועדו בשטח הסקר, 43 מינים, שהם כ־74%, הם מינים של בתי גידול לחים. בנוסף תועדו 82 מינים נדירים ארצית שאינם בסכנת הכחדה או על סף איום, ו־28 מינים אנדמיים או תת אנדמיים שאינם נדירים.

ממצאי הערכיות הבוטנית מצביעים על מרחב בעל חשיבות גבוהה במיוחד: כ־26.8% מן היחידות דורגו בערכיות מרבית, כ־47% בערכיות גבוהה מאוד וכ־19% בערכיות גבוהה. גם שטחים שלא דורגו בערכיות המרבית כוללים לעיתים עושר מינים גבוה, בעיקר כאשר הם גדולים, רציפים ופחות מופרים. מנגד, רעיית יתר, זיהום מים, הפרות קרקע, תשתיות, מינים פולשים ושינויים במשטר הנגר מהווים גורמי איום מרכזיים על הצומח ועל בתי הגידול הרגישים.

הסקר הזואולוגי שילב נתונים קיימים עם סקרי שדה לקבוצות שונות של בעלי חיים. מדד הערכיות הזואולוגית הכללי הצביע על ערכיות מרבית בכ־82% משטח הסקר, ערכיות גבוהה מאוד בכ־16% וערכיות גבוהה בכ־2%. נתון זה משקף את יכולתו של המרחב לקיים אוכלוסיות של בעלי חיים ממגוון קבוצות טקסונומיות, ואת חשיבותו כשטח טבעי רחב ורציף.

בנתוני היונקים הקיימים תועדו 20 מינים, ובסקר מצלמות השביל תועדו בין היתר צבי ישראלי, שועל מצוי, תן זהוב, חזיר בר, דורבן, גירית, קיפוד, זאב ודלק. הצבי הישראלי בלט במיוחד בתדירות התצפיות, וריכוזי הפעילות שלו מדגישים את חשיבות מישורי הבזלת כמרחב מחיה וקישוריות ליונקים גדולים ובינוניים. בתי גידול לחים נמצאו כבעלי תרומה אפשרית לעושר המינים ולפעילות היונקים, במיוחד בשנת בצורת.

בסקר העופות תועדו 70 מינים, מהם 58 מינים שתועדו בקינון או בסבירות גבוהה לקינון. 21 מן המינים שתועדו מוגדרים בדרגות סיכון שונות, מתוכם 17 מינים מקננים בשטח הסקר. המינים שנמצאו קשורים למגוון בתי הגידול באזור: שטחים עשבוניים פתוחים, בתי גידול לחים, יערות פארק, חורשים, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. השטח חשוב גם עבור עופות דורסים, מינים מקנני קרקע ומינים של נופים פתוחים, ולכן רגיש במיוחד להפרעות כמו שריפות, דריסות, קיטוע, פעילות צבאית ותשתיות חשמל ותאורה.

במאגרי המידע תועדו בשטח הסקר 29 מיני זוחלים, ובסקר השדה תועדו 18 מיני זוחלים, בהם נחשים, לטאות וצבים. בנתוני הפרפרים תועדו 59 מינים, ובסקר השדה עצמו תועדו 16 מיני פרפרים. בדו־חיים תועדו חמישה מינים במאגרי המידע, ובהם שלושה מינים בסיכון: אילנית מצויה, חפרית מצויה וטריטון פסים; בסקר השדה נצפו צפרדע נחלים ואילנית מצויה. ממצאים אלה מדגישים את חשיבות בתי הגידול הלחים, גם כאשר הם קטנים, עונתיים או מופיעים ככתמים בתוך מרחב עשבוני רחב.

במסגרת הסקר אותרו ומופו 252 מפגעים סביבתיים. המפגעים חולקו לשלוש קבוצות מרכזיות: מפגעים אקולוגיים, מפגעי פסולת והפרות קרקע. בין המפגעים שתועדו נכללו פסולת בניין, גרוטאות, פסולת חקלאית, פסולת צבאית, פריצת דרכים, עבודות עפר, פעילות מוטורית, מוקדי צומח פולש, רעיית יתר, זיהום מים ונגר, גדרות, דריסות בעלי חיים, זיהום אור ואזורים מועדים לשריפות. חלק מן המפגעים מצויים בסמיכות לנחלים, לבריכות חורף או לשקעים לחים, ולכן עלולים להשפיע לא רק על נקודת המפגע עצמה אלא גם על מערכות נגר, קרקע ובתי גידול רגישים במורד.

לפעילות צבאית ולמלחמת חרבות ברזל הייתה השפעה סביבתית ניכרת על חלקים מן המרחב. בין ההשפעות שתועדו: פריצת דרכים, שטחי כינוס, הפרות קרקע, פסולת צבאית ועלייה בתדירות השריפות. לצד זאת, חלק משרידי העבר הצבאי וההתיישבותי, כגון “פיתות” סוריות, בונקרים, טנקים ושרידי מתקנים, עשויים לשאת גם ערך מורשתי, היסטורי או חינוכי, ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו ולשלב בין שיקום סביבתי, בטיחות, ביטחון ושימור מורשת.

מפת הערכיות הכוללת שילבה בין הערכיות האקולוגית לבין הערכיות המרחבית. השילוב כלל את ערכי החי והצומח, בתי הגידול, השטחים החקלאיים, רצף השטחים הפתוחים, המסדרונות האקולוגיים, צווארי הבקבוק והשפעת הקיטוע. תוצאות השקלול מצביעות על חשיבות יוצאת דופן: כ־94% משטח הסקר דורג בערכיות כוללת מרבית, וכ־3% נוספים בערכיות גבוהה מאוד. אזורים שבהם הערכיות אינה מרבית מתרכזים בעיקר לאורך צירי תחבורה או סמוך לשטחים בנויים, שבהם הרצף המרחבי נפגע יותר.

משמעות נתון זה היא שמישורי הבזלת אינם כוללים רק מוקדי טבע נקודתיים, אלא מרחב שלם שרובו מתפקד כמערכת אקולוגית רציפה, בעלת חשיבות ארצית. השטח משלב עושר מינים, בתי גידול ייחודיים, אוכלוסיות של מינים בסיכון, אתרי מורשת רבים ותפקיד מרחבי מרכזי בשמירת הקישוריות בצפון ישראל.

  • שמירה על רצף השטחים הפתוחים ועל המסדרונות האקולוגיים, בדגש על מניעת קיטוע נוסף כתוצאה מהרחבות יישובים, כבישים, גדרות, תשתיות אנרגיה ותאורה.
  • שימור ושיקום בתי הגידול הלחים, כולל בריכות חורף, שקעים לחים, נחלים, מעיינות ושולי מאגרים, תוך טיפול בזיהום מים, ויסות רעייה ושמירה על משטר נגר טבעי ככל האפשר.
  • הטמעת ממצאי הסקר בתכנון עתידי של יישובים, תשתיות, אנרגיה ודרכים, כך שכל פיתוח ייבחן ביחס לערכיות האקולוגית והמרחבית של השטח.
  • טיפול שיטתי במפגעים סביבתיים, בדגש על פסולת צבאית ואזרחית, הפרות קרקע, פריצת דרכים, מוקדי מינים פולשים, גדרות מסוכנות, זיהום אור ומפגעים סמוכים לנחלים ולבתי גידול לחים.
  • ניהול מושכל של רעייה ושריפות, תוך הגנה על שטחים עשבוניים, בתי גידול לחים, מינים מקנני קרקע ומיני צומח נדירים.
  • שימור אתרי מורשת אדם בעלי חשיבות ארצית ואזורית, ובמקומות המתאימים — הסדרת גישה, שילוט, חינוך ופעילות קהל באופן שאינו פוגע בערכי הטבע.
  • המשך ניטור, עדכון שכבות המידע המרחביות וביצוע סקרים משלימים, במיוחד בבתי גידול לחים, בשטחי אש ובאזורים שבהם תת־הדיגום גבוה.