"סלונה" הוא אתר של בלוגריות מוכשרות מכל הארץ. הסניף הרמת גולני (תמר, אפרת ויעלי) הזמין את השאר ליום בגולן. טיילו בכל התחנות המתבקשות ונשארו עם טעם של עוד... ברור
תמר וינברג (רמת מגשימים)
מי שגדל בדרום הגולן, בטח מכיר את ההרגשה של הכיווץ הקטן בלב, כשפונים בצומת כורסי ומתחילים לטפס לגולן. הרגשת הנינוחות שמתפשטת כשמגיעים הביתה. הידיעה שהבית (קירות וגג) כבר קרוב, ההיכרות הוותיקה עם הכביש, על פיתוליו ועליותיו וההפסקות הקצרות בקו הלבן, כשרוצים לעקוף איזה מוביל טנקים מזדחל. גלים רכים של זיכרונות ופתיעה מול שינויים, כשמגלים איפה לאחרונה נשרף ומה צמח והנה קוטפים את החלקות מול הסוסים והוורוד המטמטם ששוב פורח, כמעט כמו לעבור בשער הצהוב של היישוב. ההרגשה הזאת ש"באתי הביתה", כי הגולן הוא הבית שלי כבר מעל ארבעה עשורים. פה גדלתי, פה בניתי בית ופה אני מגדלת את הילדים.
גם השמחה, כשחברים ומשפחה באים לטייל בגולן, בוודאי מוכרת לרבים. הרצון לחבב עליהם את הגולן, ההסברים הענייניים על מעיינות שכדאי להיכנס אליהם ואיפה יהיה "מפוצץ" ועל מה לא לוותר, על אטרקציות חדשות שנפתחו פה, מקומות עם אוכל טעים -כל זה בטח מוכר לרבים. כי זה כיף כשבאים לבקר אצלי בבית, גם כשהוא הבית המורחב, הגולן.
בימינו, כשעסקים גילו את כוחם של הבלוגים בקידום מוצרים דרך החוויה האישית, והלא מקצועית, כביכול, הפכו הבלוגרים לקהל מחוזר, כמו עיתונאי צרכנות. התוודעתי לנישה הזאת מעצם היותי בלוגרית ב"סלונה". בבלוג שפתחתי ב"סלונה", לפני ארבע שנים, בערך, כבר יצא לי להשתתף בכמה פרוייקטים כאלה ושם גם נולד הרעיון לטיול הזה. מה יותר טבעי מלהביא אנשים שהם חברים וכותבים מוכשרים, לבית שלי, לגולן, כדי שיספרו על זה לכולם ברשת?
חברנו יחד, אפרת, יעלי ואני, כולנו בלוגריות, להפיק את הטיול הזה שיביא לגולן בלוגריות מ"סלונה". המועצה העמידה לרשותנו הסעה ועכשיו צריך היה רק לבחור את המסלול וזה לא היה פשוט. רצינו שיהיה ייצוגי (יין, גבינות בוטיק) ויהיה מפנק (שוקולד) וגם גולני אותנטי (מטע תפוחים) ונקודה שרוצים לחשוף לעולם (כפר האמנים אניעם) ומשהו שאין בשום מקום אחר (אומנות הזכוכית) ופינוק נשי (קוסמטיקה) וחייבים גם אקטואליה (ביטחון).