גרוטאות מפח שעברו מהפך

"גרוטראלי" הוא מסע רכוב לא תחרותי, מאילת עד מטולה וכמו שזה נשמע - בגרוטאות. שלישייה מהגולן לקחה "סוברו אימפרזה" 96' וצלחה את האתגר
 
הכתבה הזו לא מיועדת לחובבי רכבי השטח המדוגמים, אנשי ה"ריינג'-רובר", "ניסאן טראנו", "לנדקרוזר", או "פאג'רו". היא כן מיועדת למי שמאמין שאפשר לקחת גרוטאה, שזמנה כבר עבר ובתקציב מינימלי והמון יצירתיות להפוך אותה לרכב שטח, שיחצה את כל ישראל, מאילת ועד מטולה. בגולן יש שלושה כאלה, שהחליטו להצטרף למסע אתגרי מיוחד במינו, רכובים על גרוטאה משופרת ובשביל גאוות היחידה, הדביקו על דש הרכב גם לוגו של הגולן.
"גרוטראלי", מסע גרוטאות בשטח, יוסד לפני שנה על ידי שני חבר'ה חובבי טבע, טיולים ונהיגה אתגרית מישראל. ההשראה הגיעה מ"מונגול ראלי", מסע מפרך חוצה יבשות, המתחיל באנגליה ומסתיים במונגוליה, מרחק של 15,000 ק"מ, בו משתתפים כלי רכב שערכם אינו עולה על 1,000 פאונד. המסע הישראלי הוא צנוע יותר וכולל מרחק של 750 ק"מ בלבד, אותו צריכות לצלוח גרוטאות מפח שעברו מהפך.
"המשימה היא להצליח להגיע, ברכב גרוטאה שעלותו כולל הכנתו לא עלתה על 3,500 ש"ח, מאילת עד מטולה, דרך השטח בלבד. זו משימה לא פשוטה לרכב שכזה, בדרך שכזו ולכן מגדירים אותו מסע הישרדות אתגרי של אדם ומכונה", מספר אריאל פראלטה ממבוא חמה, שחבר לשני חבריו וקיבל על עצמו את האתגר.
"צוות גולן הוקם על ידי דביר אלוני, מכנף ואלי סנדרוביץ', מאליעד ואני הצטרפתי אליהם, לאחר ששמעתי על כוונתם לצאת למסע, עליו שמעתי לפני שנה. הרעיון הוא מסע אתגרי, חברתי וכיפי, של חובבי אתגרים. זהו ראלי לא תחרותי ומתוך אהבה ושמירה על הארץ ונופיה. המסע ארך חמישה ימים ולילות, כשבכל יום נהגנו וניווטנו במשך 12 שעות בערך. למסע יצאו 28 צוותים מכל רחבי הארץ, לסיום הגיעו 25 צוותים.
"בכל המסע, עברנו, כל הצוותים, מעל 750 ק"מ, הוחלפו 105 גלגלים, נשרפו כ-5,600 ליטר בנזין ו...350 ליטר בירה..".
כאמור, "גרוטראלי" אינו מסע תחרותי וקיים בו גם היבט חברתי, המתבטא בעיקר כאשר מתחילות להופיע תקלות וכשרכבים נתקעים. קיים איסור על זימון חילוצים חיצוניים והמתחרים אמורים לחלץ את עצמם או להסתייע בצוותים אחרים.
רקע

צוות גולן

אריאל: "התחלנו לחפש רכב למסע. מצאנו דרך 'יד 2' רכב של תושב בית שמש, שבכלל לא הבין למה אנחנו מסכימים לקנות אותו. 'סובארו אימפרזה', שנת 96', עם עבר מפואר והיום עונה על דרישות המסע לרכב גרוטאה. חשבנו שזו אופציה מתאימה כי סובארו הוא אוטו אמין. כשהבאנו אותו מבית שמש לגולן, לא ידענו אם הוא יצלח את העליות.
"אז החלה העבודה להכין את הרכב למסע. החלטנו לא לגעת לו במנוע. מה שעובד - עובד ואם הוא סחב את העלייה לגולן, יסחוב גם מאילת עד מטולה. מצינור של ביוב, הרכבנו שנורקל שישמש כארובה, כדי שהרכב ישאב את האוויר למנוע מלמעלה ולא מהקרקע החולית. פנצריית 'השחר', מגבעת יואב, השיגה לנו צמיגים לאוטו, שכל ג'יפאי היה חולם שיהיו לו כאלה - צמיגי שטח לאוטו פרטי. הפכנו את הספסל האחורי לכיסא בודד ובמקום שנותר, הנחנו ציוד. הגבהנו את האוטו, שיפצנו וצבענו ויום לפני המסע, הבנו שהגלגלים לא מתאימים. נסענו לחברה מגבע, שהרימו אותו על ליפט ועשו מיגון למטה. בסוף נשאר לתת שם לצוות והחלטנו לייצג את הגולן ולקרוא לעצמנו 'צוות גולן'.
"לקח לנו חודשיים להכין את האוטו. אף אחד מאתנו הוא לא מכונאי, אבל במסע הזה אין ברירה, כולם הופכים להיות מכונאים.
"יום לפני המסע, יצאנו עם האוטו מהגולן בנסיעה לאילת. אסופת פח, שכל החללים הפנימיים שלה דחוסים עד אפס מקום בשלושת חברי הצוות והכלב חומי של אלי סנדרוביץ, מזון בכמות סיטונאית וכמות חלקי חילוף שלא הייתה מביישת מוסך מרכזי והחזקנו אצבעות שנגיע לשם. באזור יטבתה, האוטו לא אכזב - התחמם ונאלצנו לעצור. נקרע צינור של מים. חתכנו צינור וחיברנו את זה. זו הייתה התקלה הראשונה שבישרה על עוד רבות.
"לפנות ערב, הגענו לאילת. התמקמנו במגרש חנייה מאורגן ויפה. כשקמנו בבוקר, הכול היה בוץ של מי מלח וכל הציוד והאוטו ושקי השינה היו מלאים בבוץ. עד היום יש על האוטו בוץ של מי מלח שלא יורד.
 
"יצאנו לדרך. כל המשימה היא לעבור 120 קילומטר ביום - 10-12 שעות נהיגה, בקפיצות לא נורמליות. הבולמים הלכו אחרי חצי יום וזה הפך לפלטת ברזל שקופצת על אבנים. אני חייב לציין שלצוותים האחרים היו הרבה פנצ'רים, רכב אחד היה עם 16 פנצ'רים במסע. לנו לא היה אפילו פנצ'ר אחד בזכות הגלגלים מגבעת יואב.
 
"מה שכן, הלכו לנו הברקסים. נהגנו יום שלם באזור המכתשים בלי ברקסים. נהגנו כשאחד על ההגה, אחד מכוון והשלישי מאחורה, מחזיק את ההנברקס כדי לעצור כשצריך. היינו צוות ממש טוב. כולם נוהגים, אבל העבודה התחלקה כך שאני הייתי אחראי על הניווט, דביר - על מכניקה ותקלות וסנדרוביץ אחראי על חומי הכלב ועל המורל. הגענו למטולה גאים ושמחים על כך שעמדנו במשימה. כל הצוותים היו מקסימים. הרבה הומור יש במסע הזה. בעיקר צחקנו".