מבוא
נוכחותה של אומה מופגנת באמצעות נציגיה, סמליה הייצוגיים והטכסים המקודשים שלה.
חשיבות מיוחדת נודעת לטכסים ציבוריים, במסגרת רשמית וממוסדת לשם העברת מסרים ערכיים. טכסים לאומיים מתקיימים במקרים רבים באתר מקודש, וקושרים את הקהילה עם עברה או עם אירוע בעל חשיבות עליונה, כשהעתיד מיוצג בדרך כלל באמצעות בני הנוער (עזריהו, 1995). הטכס מייחד את יום הזיכרון משאר ימות השנה וחושף את הזיקה הכואבת שבין עצמאות לשכול ומהווה גשר בין האובדן לתקווה. דגל הלאום המונף בראש התורן מסמל את עם ישראל ואת מדינת ישראל למענה לחמו חיילי צה"ל ולמענה נפלו. כאות אבל מורד הדגל לחצי התורן.
הטכס מושתת על ערכים חברתיים שעליהם קיימת החברה, במקרה זה ערך הזיכרון והכבוד למת. בטכס הנועד לציין אירוע חשוב מעצימים את החברה והתרבות הקיימת ומחזקים אותה.
טכס יום הזיכרון המרכזי בגולן לחללי מערכות ישראל מתקיים מידי שנה באתר גמלא. בטכס משתתפים כ-3000 איש: תושבי הגולן, אנשי ציבור, נציגי המשפחות השכולות, חיילים ואורחים מזדמנים. הטכס מאחד את כל הנוכחים ומאפשר התייחדות קבוצתית ושיתוף גורל.
בהכנות לטכס ובמהלכו שותפים תושבי הגולן ממגזרים שונים: חילונים ודתיים, ילדים, נוער ומבוגרים. בגלל המגוון הרחב של הקהל יש ביטוי לכל אחד מהגורמים: הרב פותח בקריאת ה'יזכור', הילדים שרים ומנגנים והמבוגרים לוקחים חלק בשירה, הקראת סיפורים וזכרונות.
באתר גמלא הוקם גלעד לזכר הנופלים תושבי הגולן, וביום הזכרון מונחים זרים ממגוון רחב של מוסדות וגופים, כדי להדגיש את השיתוף והקשר החברתי בין הפרטים השותפים.
העבודה תעסוק בתיאור הטכס בגמלא ותבחן את השפעת הסביבה (האזור ותושביו) על אופיו ותוכנו של הטכס ומשמעות מיקומה של האנדרטה באתר זה.
פרק שני
א. תצפית ומבט אישי
בבוקרו של יום הזיכרון לחללי צה"ל, חשים באווירה מיוחדת באזור הגולן. עשרות אוטובוסים גודשים את החנייה שליד בתי הספר התיכון "נופי גולן" שבקצרין ובתי ספר נוספים ברחבי הגולן, כשלתוכם נכנסים מאות תלמידים מכיתות ו-יב, לבושים חולצות לבנות, כשפניהם לאתר ההנצחה בשמורת גמלא.
ביום זה, רוב התנועה בגולן פונה לכיוון אחד - "שמורת גמלא". בשביל המוביל לאתר נוהרים לעבר השדה הפתוח אלפי אזרחים.
הטכס מתחיל בשעה 10:45 בהנחת זרים והורדת הדגל לחצי התורן.
בשעה 10:55 דממה, כולם ממתינים לצפירה שתפר את השלווה האופיינית למקום המיוחד הזה. הקהל הרב מורכב מאזרחים מהשורה: דתיים וחילוניים כאחד, אנשי ציבור, תלמידים ועשרות חיילים. בזמן הטכס פונה הקהל לעבר העיר העתיקה גמלא. מעל חגים ברוב עוצמתם והדרם הנשרים ומעבירים רעד בקהל הגודש את השדה הפתוח.
בשעה 11:00 חותכת הצפירה את האוויר. כל אחד שקוע בעצמו ובזיכרונותיו. הדלקת לפיד הזיכרון וקריאת "יזכור" מאחדים את הקהל. על רקע מנגינת "עמוד האש" מוקראים שמות החללים בני הגולן שנפלו במערכות ישראל.
השנה מתאפיין הטכס בקרבתו לפיגועי הטרור האחרונים ולנפילתם של שני בנים מהגולן, רון לביא מקצרין ודויד דמלין מהמכינה במיצר, שנפלו במהלך הקרבות שהתנהלו בחודשים מרס - אפריל 2002.
הקשר המשפחתי שלי לשכול מעורר בי מידי שנה בשנה את הצורך לזכור ולשמר לעד את הנופלים. תחושה זו הובילה אותי ללמוד יותר על הנופלים ולהקים אתר אינטרנט לזכר הנופלים תושבי הגולן. משימה זו נעשתה בהרגשת שליחות וכרצון להנציח ולהחיות את הנופלים, לשמור אותם עימנו לעד למען הדור הצעיר שלא הכירם. העבודה גלשה מעבר למצופה והנופלים הפכו לחלק מחיי.
עם הקראת שמותיהם במהלך הטכס, ראיתי לנגד עיני פנים וסיפורי חיים שנגדעו באיבם.
ב. שימוש באינפורמטורים
בת שבע רייס - מנהלת שלוחת חיספין במתנ"ס גולן ומפיקת הטכס.
אריאלה וייל - רכזת משפחה במתנ"ס גולן ואחראית על הקשר עם המשפחות השכולות.
ההכנות לטכס יום הזיכרון באתר גמלא מתחילות מייד לאחר פורים. צוות חשיבה שמוקם כל שנה מחדש דן על התכנים: מה חשוב לכלול, איזה קטעים לקרוא, איזה שירים לשיר ומי מהמשפחות ישא את דברם וידליק את לפיד הזכרון. ככל שמתקדמים בהכנות ומרחיבים את מעגל השותפים, נשאבים לתוך העשייה שהופכת להיות חלק מהחיים.
מידי שנה מקפידים לבחון מחדש את התכנים ולא לחזור על דברים שנאמרו או הושמעו בעבר.
הטכס משותף למועצה אזורית גולן ולמועצה מקומית קצרין. בקהל דתיים וחילוניים, ילדים, בני נוער ומבוגרים, אנשי ההתיישבות ועירוניים. בהרכב אנושי כל כך מגוון נבחנים הנושאים בעיון רב במטרה לענות על הצרכים של כל הנוכחים.
בהכנת הטכס ובמהלכו שותפים בני המקום - אנשי הגולן וכיתת חיילים שצה"ל מעמיד לטכס. הצבא הוא חלק בלתי נפרד מההוויה הגולנית בחיי היום יום והוא תורם את חלקו בטכס בהעמדת מסדר כבוד, דגלול ודבר צה"ל המובא על ידי קצין בכיר מאוגדת הגולן. השתתפות צה"ל באירוע מחזקת את הקשר שבין הצבא לאזרחי הגולן, המנהלים חיים בצל האימונים ומחנות צה"ל הפזורים לרוב בגולן. בני הגולן המשרתים בצה"ל עושים מאמץ רב להגיע לטכס ולהתייחד עם משפחת הגולן המורחבת. משנה לשנה גדל הקהל הפוקד את האירוע וכדי לקלוט את ההמונים הנוהרים והממהרים לטכס, הוכשרו שני מגרשי חנייה, ממזרח וממערב, כק"מ מהכניסה לכביש הפונה לשמורה, ומשם מוסעים לאתר ההנצחה.
משמעות מיוחדת יש למיקומה של האנדרטה במקום זה. האתר מזוהה כאחד ממעוזי המרד היהודי ברומאים, ומעניק משמעות מיוחדת למפעל הבא להנציח את זכרם של מחדשי ההתיישבות בגולן. המקום יוצר קשר בין העבר, ההווה והעתיד - בני הדור הצעיר שנולדו וחיים בגולן. האנדרטה בנויה מסלעי בזלת המשתלבים בנוף המקומי, על הסלעים שמות הנופלים והיישובים בהם גרו.
הנופים המרהיבים, מצוקי הבזלת והנשרים המקוננים במקום וחגים מעל, קושרים את הנוכחים למקום ותורמים להרגשת משפחתיות. תכנון האנדרטה ועיצובה הם עבודה משולבת של הקרן הקיימת לישראל, בני המקום ומשפחות הנופלים.
5 דקות לשעה 11:00 מתבקש הקהל לעמוד ולהמתין לצפירה, הבקשה להתכונן לצפירה ממקדת את הנוכחים ומאפשרת להיטמע בתוך הנוף והאווירה.
כמעט בכל יישוב בגולן יש בנים חללי צה"ל, אך כל היישובים מתאחדים ביום זה ומקיימים את הטכס בצוותא ויוצרים משפחה גדולה עם אבל קולקטיבי.
טכס יום הזיכרון מתקיים כשבועיים לאחר חג הפסח. במהלך הפסח שהוא חג מאוד משפחתי, בו נפגשים עם המשפחה המורחבת, עולות המחשבות לגבי המשפחות השכולות, איך הן מתמודדות עם השכול בחיי היומיום ובתקופת החגים בכלל. מספר משפחות עדיין גרות בגולן. תחושה קשה זו מתורגמת לדאגה למשפחות השכולות ולמאמץ הרב המושקע מידי שנה באיתורם והזמנתם לטכס. הנושא מורכב במיוחד, חלק ממשפחות החללים לא גרות בגולן כיוון שחלק מהנופלים היו "גרעינרים" שגרו בקיבוץ ונפלו במהלך השרות. מבחינת אנשי הגולן הם נחשבים לבנים נופלים אך קברותיהם פזורים בכל הארץ וכך משפחותיהם. הטכס מציין את חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, שנהרגו במהלך התקפות ירי לעבר הגולן על ידי הסורים. יש משמעות מיוחדת בחברה מלוכדת כמו הגולן להזכיר את כל הנופלים, ללא הבחנה במועד ובגורמים לנפילה.
השיתוף ואיחוד הטכסים מאפיין את המקום ואת שייכות התושבים למקום. אזכרת הנופלים חשובה באותה מידה למשפחות שקבעו את ביתם וגורלם עם הגולן.
את דבר המשפחות השכולות והדלקת לפיד הזכרון מייצגות משפחות מהגולן: הורים, בנים או אחים.
משפחות לנופלים שעדיין גרות בגולן מגיעות באופן קבוע לטכס ואת בית הקברות בו קבור בנם הם פוקדים במהלך השנה ללא קשר ליום הזיכרון, בכך הם מבטאים את זיקתם לאזור ומרגישים שהחוויה המשותפת מחממת את ליבם כשהם מוקפים באנשי הגולן המרעיפים חום ואהבה רבה, ביום קשה זה.
כדי לשתף את הציבור ולאפשר לו להרגיש שותף מלא בטכס, הופקה וחולקה תכנית הטכס, עם שמות הנופלים. המטרה הייתה לחשוף בפני הקהל את כל הנופלים שרק את חלקם הם מכירים.
פרק שלישי
הדת, משמעותה ושילובה בטכסי זכרון
הדת מהווה חלק בלתי נפרד בכל התרבויות, תפקידה להעמיד דגם מסודר של היקום ולהסביר את הבלתי ידוע ועלי ידי כך להפחית פחדים וחרדות אנושיים. האמונה שהסדר הטבעי מוכתב בידי שמים מקילה על ההשלמה עם אירועים טבעיים שונים.
אחד המאפיינים של הדת הוא האמונה בכוחות על טבעיים. באמצעות תפילות, קורבנות וטכסים פונים לממלכה העל טבעית ומבקשים עזרה (הבלינד, 1999).
טכסים משותפים המבוססים על אמונה משותפת מסייעים להידוק הקשרים החברתיים ולהגברת זהותו של הפרט עם הקבוצה. ההשתתפות בטכסים קבוצתיים יעילה במיוחד כשהאווירה טעונה ברגשות. תחושת ההתעלות הפוקדת אנשים בנסיבות אלה פועלת כזריקת עידוד חברתית, והטכס בימי הזיכרון הוא טכס חיזוק שבא לאחד את הציבור בעת משבר ולעידוד פעולה משותפת (שם, שם).
בנושא ההנצחה, קשה למצוא קו מפריד ברור בין הדת למדינה. המתח בין המסורת היהודית לבין הצדדים החילוניים והלאומיים של התרבות העברית שנוצרה בארץ ישראל, היה חלק מתהליך התחייה הלאומית הציונית, והוא בולט במיוחד על רקע החגים והתוכן שלהם על רקע מנהגי הקבורה והאזכרה. טכס בניהולו של הרב שלמה גורן, שנערך ביוני 1949 בפאלוג'ה, לזכר 87 חללי הפלוגה הדתית מגדוד 33 של חט"ב אלכסנדרוני, הציג סינתזה בין מרכיבים חילוניים אוניברסליים לבין מרכיבים דתיים מסורתיים: שלוש אלומות אש לזכר הנופלים, בצד תפילת 'אל מלא רחמים' ואמירת "קדיש". הטכס היה תבנית מוקדמת, לא ממוסדת, של טכס אזכרה צבאי ישראלי, שבו שולבו מסורות אוניברסליות ויהודיות לכלל מקשה טכסית אחת (עזריהו, 1995).
סמלים כמו מנורה ומגן דוד שמופיעים באנדרטאות רבות, הם גם סמלים לאומיים מודרניים וגם סמלים יהודיים מסורתיים. לכן, למרות שהכוונה ברוב המקרים בהנצחה היא ממלכתית חילונית, כיוון שהלוחמים נפלו למען המדינה, נמצא שהיהדות ולאומיות מודרנית כרוכות זו בזו. באותו אופן, אין לראות בכתובות הלקוחות מהנביאים ומספר תהילים גישה דתית בלבד, מפני שהתנ"ך משמש הצדקה היסטורית לאומית לקשר עם הארץ ועם גיבוריה הקדומים. סמל נוסף הנע בין ערכים חילוניים למסורת דתית היא האש. מצד אחד מסמלת האש את הלהבה, אש התמיד (תמונות 13-14), ומצד שני האש מתייחסת לעילוי נשמות. כמו כן גם הנר משמש כנר נשמה (לוינגר, 1993). שימוש בסמל מסורתי נועד להעניק למצב זה לגיטימציה והסבר, וכך גם משמעות, באמצעות חיבורו להקשר מיתולוגי מוכר (עזריהו, 1995).
האנדרטה
מצבת הזיכרון הישראלית מעוגנת במסורות תרבותיות שונות. האחת הייתה המסורת המקראית של הנצחה באמצעות הצבת גל אבנים או סלע, לאירועים חשובים, כמו הברית בין יעקב ללבן, חציית הירדן על ידי שבטי ישראל או הברית שכרת יהושע בין העם לאלוהיו. גל האבנים המקראי היה הדגם לגלעד הישראלי המודרני (עזריהו, 1995).
האנדרטאות הנן אמצעי המסייע להשלים עם המוות ולהכיר בנופלים שנפלו למען המולדת. באמצעותן הפכו הנופלים לסמל שאפשר לראותו, לממשו ולהזדהות עמו. האנדרטאות הפכו למוקד של פולחן הקשור במיתוס של גבורה והקרבה, וכלי שרת בפני הממסד בהבניית הזיכרון הקולקטיבי (שמיר, 1996).
האנדרטה היא יצירה אומנותית שייעודה לענות על צורך חברתי מסוים, ומשום כך סמליותה ועיצובה ברורים. הצבתה במוקד החיים החברתיים - בכיכר העיר או בשעריה, ליד המרכז הדתי המקודש או בסמוך לארמון המימשל - מדגישה את חשיבות מעמדה הסמלי והערכי, כנקודת מפגש שבין החיים למוות ובין הזיכרון לשכחה.
הקהל הפוקד את האנדרטה ביום הזכרון אינו אקראי, אלא "עולים לרגל" שהאירוע המסומל באנדרטה מאחד אותם, ולכן הפולחן הנערך למרגלותיה אינו בבחינת חוויה אסתטית אלא חוויה דתית מנטלית טוטלית ועמוקה (עופרת, ג. אצל בורג, 1997).
אנדרטאות בארץ הוקדשו לחללים שנהרגו באירועים שונים החל באנדרטאות לזכר חללי השואה, קונפליקטים מזוינים עם האוכלוסייה הערבית או עם השלטון הבריטי, חללי מערכות ישראל, התקפות טרור ולאחרונה התווספו אנדרטאות לזכר הרוגים בתאונות דרכים. האנדרטה הינה אמצעי להבניית הזיכרון ההיסטורי במרחב הציבורי כ"נוף של זיכרון" (בורג, 1997 .(יעודה העיקרי הוא להעביר לדורות הבאים את עלילות הגבורה של הנופלים ולהופכה לסמל ולדוגמה (סרי אצל בורג, 1997).
לאחר קום המדינה, כשבאו להנציח את חללי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, התפתח דפוס חדש שראה בסביבתו הטבעית של הגלעד חלק ממנו, עד כדי הפיכתו של הנוף עצמו לאלמנט ההנצחה העיקרי. כזה הוא למשל אתר ההנצחה בחרמון לסיירת אגוז וכן זה שבגמלא (בורג, 1997). האתר בגמלא הוקם לאחר מלחמת יום הכיפורים "לזכר מתיישבי הגולן אשר חידשו את היישוב היהודי בו ונתנו נפשם למען שלום הגליל". כתובת ההנצחה מקשרת את המתיישבים בגולן ואת הלוחמים בו עם לוחמי גמלא בימי המרד ברומאים ומעניקה למרחב הזיכרון ממד היסטורי. (שמיר, 1996). הנופלים מונצחים בכתובת אישית על סלעי בזלת המשתלבים בנוף. המקום הוא שילוב אמיתי בין הנוף הקיים לבין מקומות חשובים לאדם, אל מול היחד ותחושת הכאב, מקום המפכה חיים ונותן חיים לבאים אליו (דנציגר אצל שמיר, 1996). תפישה זו של דנציגר באה לכלל ביטוי באתר זה, שהוא שמורת טבע המייצגת את הקשר בין החיים לבין הנופלים.
ההנצחה האישית שומרת כאן על המסגרת הקבוצתית כיוון שהמקום הוא אתר נוף מתוייר, שבעת ביקורים של קרובים ורחוקים ומטיילים מזדמנים, מתקיים הזיכרון הקולקטיבי. בדרך זו מופקעים הנופלים מן הזיכרון האינטימי ונארגים בזיכרון המקומי והלאומי (שמיר, 1996).
ביישובים קטנים או בקהילות דוגמת הגולן, יש קרבה ישירה בין המנציחים למונצחים. בחברה זו האתוס מדגיש את הקולקטיביות והשותפות בין החברים, כשהנופלים הם בני המקום. החברות הייתה ביטוי לשותפות לדרך הרעיונית ולפרוייקט החלוצי. במסגרת אינטימית זו יש למונח 'בנים' משמעות אישית, בניגוד לאופי היותר פורמלי שקיים ביישובים הגדולים (עזריהו, 1995).
בהקמת האנדרטה סייעו משפחות הנופלים, חברים בני המקום, הקרן הקיימת לישראל, רשות שמורות הטבע והמועצה האזורית גולן.
ביום הזיכרון לחללי צה"ל מתקיימת במקום אזכרה ממלכתית, כפי שתואר בפירוט בפרק העוסק באינפורמטורים.
הטכס והזיכרון
"יהיו גיבורי מלחמות ישראל [...] חתומים בלב ישראל לדוד דור."
מתוך תפילת "יזכור"
הזיכרון הינו דבר מופשט ואישי, הוא קיים במחשבה של כל אדם ואדם ואין לו ממש מעבר לעולם המחשבות. במובן זה, הזיכרון הוא דבר אישי לחלוטין, ולכל אחד מאתנו מפת זכרון פרטית משלו.
מפת הזכרון האישית מורכבת מאין ספור מראות, קולות, תחושות, שמות, תאריכים, מקומות ורגשות הקשורים זה בזה. עם זאת ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יש גם היבט משותף, קולקטיבי. חללי מערכות ישראל נפלו במאבק על עצמאותה של מדינת ישראל, בשמירה על ריבונותה, ובשירותים כחיילים בצבא הגנה לישראל. בין הזיכרון הפרטי לקולקטיבי אנו מבחינים בין שלושה מעגלי זוכרים, הנבדלים זה מזה במושא הזיכרון:
מעגל המשפחות השכולות, הקשורות באופן מוחלט לקרוב המשפחה המת. דמותם של החללים, ותחושות חסרונם, מהווים מרכיב מרכזי במפת הזיכרון שלהם (משרד הביטחון).
מעגל החיילים, העמיתים לקרב, הקשורים באופן ישיר ומיידי לחוויית האירוע שבמהלכו נפלו הלוחמים. תמונת האירוע מהווה מרכיב מרכזי במפת הזיכרון שלהם (משרד הביטחון). מעגל הציבור, כלל אזרחי המדינה, קשור במחויבות קולקטיבית ללוחמים שנפלו. מותם של אלה היה במסגרת הציווי הלאומי להגנה על המדינה של כולנו. תחושת מחויבות זו מהווה, אפוא, מרכיב מרכזי במפת הזיכרון שלהם (משרד הביטחון).
טכסי הזיכרון הלאומיים לחללי מערכות ישראל מהווים נדבך מרכזי בהנצחה הממלכתית של הנופלים. זהו ביטוי החוב המוסרי של המדינה כלפי בניה שנתנו את חייהם למען תקומת ישראל.
"מחוזות זכרון" מתמצתים ומעגנים בקרב עצמם את הזיכרון הלאומי באמצעות מונומנטים, ארכיונים, אתרי הנצחה, טכסים וטקסטים מקודשים. "מחוזות הזכרון" משקפים את תפקידו המיוחד של הזכרון בבנייתה של הזהות הלאומית ובו בזמן ממחישים את התמורות המתחוללות בעמדת הלאום כלפי עברו (שקד, 2000).
"הזיכרון הוא החיים, הוא נישא תמיד על ידי קבוצות חיות, ולפיכך הוא מתפתח תמיד, פתוח לדיאלקטיקה של ההיזכרות והשכחה, רגיש לכל השימושים והמניפולציות, יודע תקופות חביון ארוכות ופרצי חיות פתאומיים.
הזיכרון הוא מוחלט וממקם את ההיזכרות בתחום הקודש..." (נורה אצל שקד, 2000).
הזיכרון הקולקטיבי הינו תמונת המציאות כפי שהיא מצטיירת בדמיונם של אנשים ברגע נתון, ומשקפת את רוח הזמן, הדגשי התקופה, אידיאולוגיות וצרכים חברתיים. הזיכרון הקולקטיבי מעוצב על יד שורה של "סוכני זכרון" המעצבים את תמונת העבר על פי צורכי ההווה וייסוריו. לעיצוב זה שותפים העיתונות, הנובלה, השירה, הקולנוע והטלוויזיה, שכוחם גדול לאין שיעור בעיצוב תמונת הזכרון. הזכרון המשותף המתגבש הוא אבן התשתית לזהות לאומית מתגבשת, וחותר לברוא את השותפות הלאומית (שפירא, 1994).
דיון
טכס יום הזכרון לחללי צה"ל באתר גמלא, משלב מספר פרמטרים שהופכים אותו למשמעותי בעיני הציבור: הדת ושילובה בטכס, הצבא וחלקו בטכס, האנדרטה והנוף, הזכרון האישי מול הזכרון הקולקטיבי.
בדיון זה תערך השוואה בין הטכס שתואר בגמלא ממבט אישי ועל ידי האינפורמטורים לבין טכסי הזכרון הממלכתיים כפי שמתואר בספרות.
על פי הבילנד (1999) קשה למצוא קו מפריד וברור בין הדת למדינה, קיים מתח בין המסורת היהודית לבין החילונית. אמירה זו מקבלת חיזוק על ידי לוינגר (1993) בציינו כי היהדות והלאומיות המודרנית כרוכות זו בזו. הדלקת לפיד הזכרון לצד קריאת 'קדיש' ופרק מתהילים, על ידי רב הקהילה יוצרים סינתזה בין מרכיבים חילוניים אוניברסליים לבין מרכיבים דתיים.
בטכס בגמלא שולבו כל המרכיבים ליצירת תנאים מתאימים לכל השותפים תוך שילוב מסורות אוניברסליות ויהודיות לכלל מקשה טכסית אחת, כפי שתואר בפרק השלישי (הדת, משמעותה...) בטכס בניהולו של הרב שלמה גורן.
לטכס בגולן יש גם אופי צבאי שבא לביטוי באמצעות הדלקת לפיד הזכרון לזכר חללי מערכות ישראל, על ידי בנים ממשפחה שכולה מהגולן, הורדת הדגל לחצי התורן בשילוב מסדר צבאי תוך העברת משמר לדגל הצבא. השילוב בין הדלקת הלפיד והורדת הדגל לחצי התורן נותן ביטוי לחללי מערכות ישראל שנפלו במאבק על עצמאותה של מדינת ישראל, בשמירה על ריבונותה, ובשירותים כחיילים בצבא הגנה לישראל (משרד הבטחון).
האנדרטה בגמלא נמצאת בשמורת טבע ובנויה מסלעי בזלת מקומיים שהפכו אותה לחלק מהנוף. האנדרטה פונה לעבר הכפר התלמודי גמלא ובאמצעות כתובת הנצחה "פניך אל העיר גמלא" יש קשר בין המתיישבים בגולן והלוחמים בו עם לוחמי גמלא בימי המרד ברומאים, ומעניקים למרחב הזיכרון ממד היסטורי (שמיר, 1996). דנציגר (אצל שמיר, 1996) מציין שהמקום הוא שילוב אמיתי בין הנוף הקיים לבין מקומות חשובים לאדם, אל מול היחד ותחושת הכאב, מקום המפכה חיים ונותן חיים לבאים אליו, תפישה שבאה לכלל ביטוי באתר גמלא.
בקהילת הגולן יש קרבה ישירה בין המנציחים למונצחים, כמעט בכל יישוב יש בנים חללי צה"ל. במעט מהיישובים מתקיימים טכסים בערב, אך בטכס המרכזי ביום הזכרון מתאחדים כל היישובים ומקיימים את הטכס בצוותא ויוצרים משפחה גדולה עם אבל קולקטיבי.
בחברה זו האתוס מדגיש את הקולקטיביות והשותפות בין החברים, כשהנופלים הם בני המקום. החברות הייתה ביטוי לשותפות בדרך החלוצית, ובמסגרת זו יש משמעות אישית למונח 'בנים', בניגוד לאופי היותר פורמלי שקיים ביישובים גדולים (עזריהו, 1995).
האלמנטים שפורטו לעיל ומופעים בטכס דומים לאלמנטים המופיעים בספרות. אלמנטים אלו כוללים: מסדר צבאי, הורדת הדגל, צפירה, תפילת יזכור, אל מלא רחמים, פרק מתהילים, דבר נציג המשפחות השכולות, דבר נציג צה"ל, דבר הממשלה על יד אישיות בכירה ושירת התקווה.
בנוסף לאלמנטים אלו משולבים בטכס המקומי בגמלא אלמנטים נוספים.
להאדרת חללי צה"ל וכמענה לציבור החילוני משולבים קטעי קריאה כ- זכרון ומרחק מתוך עשיו / מאיר שלו (טכס תשס"א) או השיר חכה לי אבא / נתן יונתן (טכס תשס"ב). אלמנט נוסף שמופיע בטכס המקומי והחל לפני כשנתיים הוא שילוב של קטעים מומחזים המוצגים במהלך הטכס: המונולוג של גליה מתוך "בערבות הנגב" / יגאל מוסינזון (נספח 1א) והמונולוג של מיקה מתוך "הוא הלך בשדות" / משה שמיר. בעיון בספרות אין איזכור להצגות בטכס זכרון ונראה כי מודל זה מתאים לאזורים בהם קיים קשר חם והדוק בין המגזרים השונים באוכלוסייה כשהקהילה היא שלוקחת חלק בהכנת הטכס והעברתו, ולא גוף חיצוני שלא קשור למקום. חבורת הזמר "קול ברמה" המורכבת מאנשי הגולן בשירים המתאימים ליום זה, וקטעי נגינה על ידי ילדי הגולן. בנוסף לכך הפצה וחלוקה של תכנית הטכס שאופיינית למקום, נבעה מהצורך של מפיקי הטכס לאפשר לציבור להרגיש שותפים מלאים בטכס ולחשוף בפניהם את כל הנופלים שרק את חלקם הם מכירים.
סיכום
עבודה זו התמקדה בתיאור טכס יום הזכרון לחללי צה"ל המתקיים מידי שנה באתר ההנצחה בשורת גמלא שבגולן. כפי שתואר מנקודת תצפית אישית ועל ידי אינפורמטורים מקומיים ניתן לראות כי קיים קשר בין תוכנו ואופיו של הטכס לבין האזור ותושביו. מארגני הטכס החיים את ההוויה הגולנית "העזו" לכלול בטכס אלמנטים ייחודיים כמו שירים, קטעי נגינה ומחזות, שהוצגו על ידי תושבי המקום ואינם נכללים בטכסים המסורתיים ואינם נזכרים בספרות שנסקרה בעבודה זו.
הטכס מתקיים בסמוך לאנדרטה שהוקמה בשמורת גמלא ומעניק משמעות מיוחדת למפעל ההנצחה של מחדשי ההתיישבות בגולן ויצר קשר בין העבר והעתיד.
גם אופיו המיוחד של המקום על נופיו המרהיבים תורמים לייחודו של טכס הזכרון באתר זה.
אין ספק שנתונים כמו: אופי האתר וייחודו, אופיים של מארגני הכנס המקומיים והתושבים, כל אלו השפיעו על אופיו ותוכנו של הטכס המתקיים בגמלא. |
ארץ הגולן
