הצעת המחקר: יחסם של מנהיגי הישוב היהודי בארץ ישראל לרכישת קרקעות ולהתיישבות בגולן ובחורן בשנים 1918 - 1949.
הצעה זו מבקשת לדון ביחסם של מנהיגי הישוב היהודי בארץ ישראל לאפשרויות רכישת הקרקעות בגולן ובחורן וההתיישבות בהם בשנים 1918 - 1949. במלים אחרות, לבדוק מה היו שיקולי ההעדפה להתעניינות בחבל ארץ זה וכיצד הם באו לידי ביטוי בכתבי ובמעשי אחדים ממעצבי המדיניות ההתיישבות באותן שנים.
בהיסטוריה של עם ישראל שנים אלו היו הרות גורל, סוערות ודרמטיות. במהלכן, תכפו המאורעות וקצב התרחשות הדברים היה מהיר מהשגתם של בני התקופה. משום כך, יש מקום למחקר מקיף אודות תקופה זו וההתפתחויות בה.
בתקופה זו ההתיישבות היהודית מתאפיינת בשיקולי העדפה ברכישת קרקע להתיישבות בחבלי ארץ שונים. שקולי ההעדפה החבלית בתקופה זו מלמדים שרובם קשורים בגורמים גיאוגרפים - טיב הקרקעות, הפוטנציאל הכלכלי של החבל והיכולת לפתחו, וכן מיקומו של החבל ביחס למרכזי הליבה של הישוב היהודי, וקיומן של תשתיות, כמו דרכים ומים, המקדמות פיתוח התיישבותי.
גורמים נוספים להתעניינות בקרקעות של חבלים מסוימים, היו המצב המשפטי של הקרקע והבעלות עליה, ומצב האוכלוסייה (אזורים מיושבים או ריקים).
לצד השיקולים התלויים בגורמים הגיאוגרפיים נמצאו שיקולים אידיאולוגיים, אשר הגבירו את ההתעניינות של המוסדות המיישבים בחבל מסוים והיו תוצאה של חשיבה היסטורית וחברתית כמו גם פוליטית. כמו כן, ישנם גם גורמים מדיניים - יחס השלטון המרכזי לרכישת קרקע עודד או מנע פעילות התיישבותית.
לשיקולים, כפי שתוארו לעיל, הצטרף גם גורם ההון, שתפס מקום נכבד, בעיקר כאשר דובר בטריטוריות חדשות, בהן יש צורך להשקיע הון רב לשם השבחת הקרקע, הכנתה להתיישבות ופיתוחה.
יש לזכור שהיזם הפרטי שואף למזער את סיכון השקעותיו ומעדיף לפעול בחבל ארץ שבו מובטח לו רווח גבוה, ואילו למוסדות המיישבים שיקולים שאינם תלויים אך ורק ברווחים כלכליים.
מטרת עבודה זו להציג חבל ארץ בו תהליך ההתיישבות היהודי לא מומש ויחד עם זאת מתקיימים לגביו שיקולי העדפה חבלית.
בעבודת המחקר יוצגו שיקולים אלו ביחס לחבל הגולן והחורן.
השערת המחקר
ניתן לשער שהמחיר הנמוך של הקרקע, השטח הרב והיותו ריק מאוכלוסייה משכו אליו תוכניות התיישבות של הגורם הציבורי לאומי. בדיקה של הפוטנציאל ההתיישבותי של חבל הגולן והחורן מגלה שהם עתירים במקורות מים ובאדמות נוחות לעיבוד ופיתוח חקלאי. התייחסות לפוטנציאל זה קיימת במקורות השונים, ובעיקר בקרב מעצבי ההתיישבות היהודית העומדים בראש המוסדות המיישבים. כמו כן, נוכל למצוא התייחסויות לשיקולים אידיאולוגים היסטוריים, המכלילים את חבל הגולן והחורן בתחומי מדינת היהודים העתידה לקום, ורואים בהם נכס אסטרטגי-בטחוני.
על אף הנתונים הללו, לא התבצעה התיישבות יהודית ברמת הגולן ובחורן בשנים 1918 - 1949, ואנו משערים שהגורמים העיקרים לחוסר מימוש התיישבות בחבל זה היו שיקולים פרגמטיים - ריאליים, כגון ריחוק החבל מאזורי הליבה ההתיישבותית של א"י, היות החבל בשטח מנדט צרפתי לעומת המנדט הבריטי בא"י המערבית, ההון הלאומי הדל בתקופה זו שהושקע בחבלים "בטוחים יותר", היעדר תשתיות מקומיות, וכן בעיות ביטחון והגנה מסובכות ביותר על הנקודות המתוכננות.
השערות אלו ייבדקו על פי המקורות השונים.
פירוט מטרת המחקר
עדויות על ניסיונות להקים התיישבות יהודית ועל מימושה בחבל הגולן והחורן קיימות לאורך ההיסטוריה היהודית. גם בעת החדשה, היתה התעוררות מחודשת והתיישבות נרחבת של יהודים, בני העלייה הראשונה, באזור בני יהודה ורמסניה בגולן, ובשטחים שרכש הברון רוטשילד בחורן. התיישבות זו, אשר החלה בראשית שנות ה- 80 של המאה ה-19 ופסקה בראשית המאה ה-20, חודשה רק 47 שנים מאוחר יותר, בתום מלחמת ששת הימים.
מטרת עבודת מחקר זו, לבחון את המאפיינים החבליים של הגולן והחורן, ואת הפוטנציאל ההתיישבותי הגלום בהם, וכן לבדוק את יחסם של מעצבי ההתיישבות היהודית לחבל זה, את שיקוליהם בדבר רכישת קרקעות והתוכניות ליישובו.
מכיוון שמדובר ביחידה חבלית בעלת מאפיינים מדיניים, פיסיים, כלכליים ותרבותיים יחודיים, נדרש לה דיון בנפרד. העובדה שהתיישבות יהודית לא בוצעה בה בתקופת המנדט, מחייבת גם היא דיון נפרד, במיוחד לאור השינוי שחל ביחס החברה היהודית לחבל זה, בתוכניות ובפעילות ההתיישבותית לאחר 1967 .
בגלל היקף הדיון ובגלל העיסוק הרב, שזכה לו החבל בכתבי האישים השונים שקבעו את דמותה של ההתיישבות היהודית בחבל הגולן והחורן בשנים 1918 - 1949, בחרה עבודתנו בשלושה ממנהיגי הישוב, אשר השאירו את חותמם על התקופה הנדונה : דוד בן גוריון, משה שרת, וד"ר חיים ויצמן.
במרכז הדיון ניצבת השאלה: כיצד קרה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ולאור ההתיישבות יהודית בחבלי ארץ ישראל השונים, לא הוקם עד 1949 ברמת הגולן ובחורן ולו גם ישוב יהודי אחד? במלים אחרות, מה היו שיקולי ההעדפה של מנהיגי הישוב היהודי ברכישת קרקע וביישובה בחבלי ארץ השונים, ומה היה מעמדו של חבל הגולן והחורן בשיקולים אלה? כיצד שיקולים אלה באו לידי ביטוי בכתבי אותם מעצבים ובתוכניותיהם?
האם הגולן והחורן לא היו חלק מתודעת המרחב הגיאוגרפי של מנהיגי הישוב, או שהוא אכן היה כלול בתודעה זו, אלא שמצב גיאופוליטי מנע מימוש של תפיסה טריטוריאלית כזאת?
מן השאלה המרכזית נובעת שאלה נוספת: האם את העובדה שהתוכניות ליישוב הגולן והחורן לא מומשו יש להסביר בנסיבות חיצוניות (אובייקטיביות), כמו אילוצי התקופה, המצב המדיני, האמצעים והכלים למימוש ההתיישבות, או בנסיבות אישיות (סובייקטיביות) - העמדות האישיות והיחס האישי של אותם מנהיגים להתיישבות בגולן ובחורן.
בניסיוננו לענות על שאלות אלו נציג את התפיסות העולות מהכתבים השונים.
אנו נבחן את רעיונותיו, שיקוליו ותוכניותיו של דוד בן גוריון. נדון בהתפתחות יחסו לעבר הירדן המזרחי בכלל ולגולן בפרט. נלמד זאת מנאומיו, מכתביו, מהזיכרונות שכתב ומפעולותיו המעשיות ביחס להתיישבות בגולן ובחורן. חלק נכבד במחקר יתייחס לתפיסת עולמו של דוד בן גוריון בנושא גבולות מדינת ישראל העתידה לקום. מתוך כלל התבטאויותיו בסוגיה זו, ננסה להבין את השקפת עולמו ביחס לגבול מדינת ישראל המזרחי, ובעיקר לחלקו הצפוני - הגולן והחורן, וכיצד עיצבה השקפה זו את יחסו ואת תוכניות ההתיישבות בחבל ארץ זה.
כמו כן נעסוק ביחסו של משה שרת, "שר החוץ" של התנועה הציונית בתקופה זו, לגולן ולחורן. נבדוק מה היתה השקפתו ומה היו תוכניותיו ופעולותיו ביחס לחבל ארץ זה.
המחקר יבדוק את יחסו של ד"ר חיים ויצמן, מי שהיה ממנהיגיה הראשיים של התנועה הציונית, ובשנים הנסקרות במחקר זה כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית (1918 - 1948 ), לאפשרויות לרכוש קרקע ולהתיישב בגולן ובחורן. כיצד התייחס ד"ר ויצמן לחבל ארץ זה? האם הכיר במשמעות האסטרטגית שלו, והאם בחן את הפוטנציאל ההתיישבותי בו?
סקירת יחסם של שלושת המנהיגים תחשוף את יחסן לגולן ולחורן ולתהליכי ההתיישבות בו, של דמויות נוספות הקשורות בשלושת האישים: כך למשל - יצחק בן צבי, דוב הוז, וכן אנשי השטח: יוסף וייץ ויוסף נחמני ממחלקת הקרקעות בקק"ל, יהושע חנקין - גואל האדמות - מטעמה של חברת הכשרת הישוב, רופין ועוד.
הגישה המוצעת וחשיבות המחקר
1. על כל אחד מהאישים שהוזכרו כמרכיבים את גוף העבודה, נבדוק את יחסם לגולן ולחורן בצד ההגותי, ואת תוכניותיהם ופועלם בשטח בקניית אדמות ובהתיישבות באזור זה.
2. נבחן את הצעת עיצוב הגבול המזרחי על ידי ההנהגה הציונית, בתחילת התקופה הנדונה לאחר מלחמת העולם הראשונה, את יחסם של האישים הנדונים להצעה ואת השפעתה על היחס להתיישבות באזור הגולן ובחורן.
3. נבדוק את סה"כ האדמות שנקנו בגולן ובמורדותיו ובחורן בשנים אלו, נשרטט זאת ונצביע על תוכניות לקניית אדמות בחבל ארץ זה, בהוראת המוסדות המיישבים, ונבחן את צורות ההון שפעלו בחבל ארץ זה - ההון הלאומי (קק"ל), חברות ופרטים.
הבדיקה המוצעת נועדה להצביע על קשר בין החזון הציוני ביחס לחבל הגולן והחורן, שבא לידי ביטוי בנאומים, במכתבים ובזיכרונות של האישים הנדונים לבין ניסיונות ההתיישבות היהודית בשטח: בקניית אדמות, במפעלים כלכליים ובפעולות התיישבות.
חשיבותה של עבודת מחקר זו היא בבחינת "תקופת ביניים" בחייו ההיסטוריים של חבל ארץ זה, תקופה שנחקרה אך במעט. על תפיסת האזור ומרחביו, על ניסיונות התיישבות ותוכניות התיישבות בו בשנים 1918 - 1949, ידוע רק מעט, ומחקר מקיף ומעמיק בנושא זה עדיין לא נעשה.
כמו כן, הגישה המוצעת, בה אנו בודקים תהליך התיישבות חבלי דרך נקודות מבט שונות הינה חדשנית: אנו בוחנים את התפיסה ההתיישבותית ביחס לגולן ולחורן, בתקופה הנדונה, דרך שלוש נקודות מבט - דוד בן גוריון, משה שרת וד"ר חיים ויצמן, משווים ביניהן ומבקשים לבדוק את הדומה ואת השונה. השוואה זו תאפשר לנו לבדוק אם מדובר במאפיינים של תקופה וחבל ובהשפעתם על תפיסת ההתיישבות, או אם מדובר באידיאולוגיה ובחשיבה אינדיבידואלית.
החדשנות שבמחקר עשויה לצמוח מן הניתוח של העמדת הכוחות המשפיעים - תפיסה טריטוריאלית בחזון לאומי ואילוצים חיצוניים - אלה מול אלה.
רקע תיאורטי וסקירת ספרות
התהפוכות העזות והצביון הדרמטי של אירועי השנים הנדונות הטביעו את חותמם על ספרות הזיכרונות וההיסטוגרפיה של התקופה. התוצאה הייתה מספר גדול של ספרי זיכרונות, עדויות היסטוריות וספרות פובליציסטית, כמו גם ריבוי של מחקרים היסטוריים אקדמאים. חשיבותה של ספרות זו לחקר התקופה היא בכך שהיא חשפה והנציחה את התשתית העיקרית למחקר התקופה. אולם, לספרות זו יש גם חסרונות:
ראשית, נקודת המבט שלה היא פעמים רבות פרטנית ופרגמטית כאשר המטרה היא תיאור מעשיהם של אירגון או של מנהיג מסוים, והתמונה הכללית יוצאת לא פעם חסרה. כך, למשל, ספריהם של שבתאי טבת ומיכאל בר זוהר על דוד בן גוריון, סיפרו של שמואל כץ על זאב ז'בוטינסקי, ספרו של אלי שילר על רוטנברג וספריו של יוסף גולדשטיין על אחד העם ואוסישקין.
כולם מחקרים ביוגרפיים, והדיון בהם הינו ב"חתך אורך", דהיינו, בדיון כרונולוגי המתאר חיי אישיות מסוימת לאורך השנים.
שנית, על תקופה זו נכתבו ספרי זיכרונות רבים שמתבססים על כתביהם ועל איגרותיהם של אישי התקופה, כמו איגרות ויצמן, מכתבי בן גוריון, או "כל כתבי" רופין, וויץ, אושיסקין, א.ד. גורדון ועוד. גם בספרים אלו הדיון הוא כרונולוגי ולעתים סובייקטיבי, (למרות שהקרבה למאורעות מקנה לכתבים אלו נופך אותנטי ומיוחד).
ספרי זיכרונות אחרים הם ספרים שנכתבו ע"י האישים הנדונים עצמם [אוטוביוגרפיה, יומן, ספר זיכרונות], כך למשל סיפרו של ויצמן "מסה ומעש", "זיכרונות" של דוד בן גוריון, בהם מתקיים מבט אחורה על המאורעות. ספרים אלו מבטאים מעורבות אישית ונוקטים עמדה בנושאים רבים. חלק ניכר מספרות זו היא ספרות הרואית, זיכרונות אישיים שולטים בה וניתוח היסטורי בקורתי כמעט ולא מתקיים בה.
מחקרנו זה הוא בבחינת מחקר "חתך רוחב", דהיינו - כיצד חבל הגולן בתקופה מסוימת משתקף בכתביהם ובפעולותיהם של מספר אישים. במקרה של עבודת מחקר זו מדובר בשלוש זוויות ראיה: זו של בן גוריון, של שרת ושל ויצמן.
הידיעות הקיימות בנושא
ההתיישבות ברמת הגולן בשנים 1918 - 1948 כמעט שלא נחקרה.
אחד החוקרים הבודדים, שבדק ובחן את הגולן ומאפייניו הפיסיים והיישוביים, היה צבי אילן ז"ל בספרו "הכמיהה להתיישבות יהודית בעבר הירדן 1871 - 1947", המתייחס לחלק מהשאלות שהעלנו, ואף נתן לנו כיווני מחשבה וחומר רב ערך. ספר זה עוסק בתוכניות ובניסיונות להתיישבות יהודית בעבר הירדן המזרחי במשך כשמונים שנה, אבל הוא לא מביא את המהלכים המדיניים , הדעות וההתבטאויות בזכות הכללת עבר הירדן בתחום הארץ או ברצון להחזיק בחלק זה של ארץ ישראל.
עבודתנו מתייחסת לחבל הגולן בלבד, ולא לשטח כולו המשתרע ממזרח לירדן, שעליו נסובה עבודתו של צבי אילן. כמו כן היא עוסקת רק במספר אישים המייצגים את יחס הנהגת היישוב לגולן, זאת לעומת האזכורים של מאות אנשים שנקשרים בפעילויות התיישבות בעבר הירדן המזרחי ובגולן המופיעים בספרו של צבי אילן.
כלי המחקר ומקורות
המקורות לעבודת מחקר זו הם בעיקר מקורות ראשוניים המצויים בארכיונים הבאים:
1. הארכיון הציוני המרכזי בירושלים - תיקים הקשורים בבן גוריון, שרת וויצמן.
2. ארכיון דוד בן גוריון בשדה בוקר.
3. ארכיון חיים ויצמן ברחובות.
כמו כן, קיימים מקורות מחקריים כמו מאמריו וספריו של אלחנן אורן, מאיר בראלי וכן הזיכרונות וכתבי האישים, שהם מרכזה של עבודת המחקר - דוד בן גוריון, משה שרת וחיים ויצמן.
בנוסף יובאו ראיונות עם אישים שהיו מקורבים להנהגת התנועה הציונית בארץ ישראל, ושלקחו חלק בתוכניות התיישבות בגולן, בתכנון וברכישת האדמות. כדי לסקור את התקופה ייבחנו גם עיתונים יומיים, ספרות רקע לתקופה, וביוגרפיות שכתבו אחרים אודות שלושת האישים, שהם מרכז הדיון בעבודה זו.
לעבודה המלאה לחצו כאן... (doc) |
ארץ הגולן
