Loading
 
 
חפשו אותנו גם בפייסבוק
דף הבית > לובי תיירותמטיילים > מצפים בגולן

מצפה הר בנטל

לא ניתן להקיף מראה של 360 מעלות מנקודה אחת על פסגת הבנטל, ולכן יש לחלק את התצפית לשתיים: מערבה ומזרחה. חשוב יותר להתחיל במבט מזרחה, אל התצפית המרשימה לעבר סוריה.

 

החרמון

כדאי לפתוח את התצפית בנקודת הציון של רכס החרמון, הבולט משמאלנו. רק 7% משטחו נמצא בידי ישראל, ומכאן רואים בבירור את המוצב הישראלי, בגובה 2,224 מ' מעל פני הים. גם אם אין שלג על החרמון - כדאי לציין שהחרמון הוא המשופע במשקעים בארץ: הוא מקבל כ-3000 מ"מ גשם בשנה. כמות משקעים אדירה זו נובעת למרגלות החרמון במקורות הירדן, ומכאן חשיבות נוספת של אחיזתנו בחרמון: 1/3 ממקורות המים של ישראל בא מאגן ההיקוות של הכינרת, הנשלט באופן מוחלט מן הגולן והחרמון.

 

קו הגבול

מן החרמון נמשך הגבול על קו פסגות הרי הגעש הגבוהים של צפון הגולן. מצפון לדרום - הר רם, הר כרמים, הר ורדה, הר חרמונית שמשמאלנו (בולט במחשוף הסקוריה האדומה הנחצבת מצלעו). הר אביטל שמימיננו והר בנטל, שעל פסגתו אנחנו עומדים, חולשים על המשכו של הגבול, מעבר לעמק קוניטרה שמולנו. כיום, ומאז הסכם ההפרדה של 1974, עובר הגבול בקצה העמק, לפני בתי העיירה השוממה קוניטרה.

 

מימין לקוניטרה, במבט דרומה, חוזר הגבול ונשען על רכס בשנית, החוצץ כחומה בינינו לבין סוריה. הגבול עובר מעבר למדרונות המזרחיים של הרכס, כך שישראל צופה לעומק שטחה של סוריה. קו התילים נגמר בתל פארס, וממנו ודרומה נשען הגבול על מכשול אחר - המצוקים הבלתי עבירים לשריון של נהרות הרוקאד והירמוך.

 

"המובלעת"

קרבות מלחמת יום הכיפורים בגיזרת צפון הגולן הגיעו לשיאם בעמק הבכא שמשמאלנו. העמק עצמו נסתר, אולם הוא ממוקם לפני הר חרמונית, הבולט בגלל גובהו וצבעו המיוחד. קרב הבלימה בעמק נמשך 4 ימים ו-3 לילות, כשיחס הכוחות בינינו לבין הסורים היה 1:7 לרעתנו. בעקבות ניצחון קרב הבלימה בעמק הבכא והתמוטטות מערך התקיפה הסורי קיבל הכוח שלנו, שכבר ספג אבידות כבדות, פקודה לנוע מזרחה ולכבוש את חאן ארנבה (משמאלנו), ומשם פנימה לעומק שטחו של האויב. תוך כ-10 ימים נכבש כל השטח שמולנו, שקיבל את הכינוי "המובלעת". שטח זה, שגדלו כ-60% משטחה של רמת הגולן, כולל גם את שלושת התילים שמולנו, מצפון לדרום: תל שער, תל אל-מל ותל מסחרה. התל הגדול שלמולנו, תל חרא, לא נכבש.

 

משהגיעו כוחותינו עד מרחק של כ-40 ק"מ מפרברי דמשק, נחלצו מעצמות העולם - וברית המועצות של אז בראשן - להגן על בירת סוריה באמצעות הסכם הפסקת אש. ישראל נאותה להסכים לשביתת נשק.

 

במשך חצי השנה הבאה, שמסוף אוקטובר 1973 ועד מאי 1974, ניהלו הסורים מלחמת התשה נגד צה"ל ותושבי הגולן, שמנו אז כ-800 נפש. משך כל אותה תקופה ישבו האזרחים במקלטים וספגו נזקים כבדים ואבידות של חברים. התשה זו נועדה להלחיץ את ישראל לנסיגה מערבה, אל מעבר לקווי הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים, שהם קווי הסיום של מלחמת ששת הימים מיוני 1967. בתיווכו של ד"ר הנרי קיסינג'ר, אז מזכיר המדינה האמריקאי, נחתם ב-31 במאי 1974 הסכם ההפרדה בין ישראל וסוריה. על פי ההסכם נסוגה ישראל נסיגה נוספת רק משטח העיירה קוניטרה, וכן מאיזור צומת רפיד, שליד תל פארס בדרום הגולן. באיזורים אלו ולאורך הקו הסגול נמצאים כוחות האו"ם, כמפקחים על סידורי הסכם ההפרדה בין שתי המדינות.

 

קוניטרה וקוניטרה החדשה

קוניטרה, עיירת הרפאים שלפנינו, היתה עד מלחמת ששת הימים היישוב הסורי הגדול ברמה. עיירה זו שירתה בעיקר את כוחות הצבא, וסיפקה גם שירותים אזרחיים לסביבה. העיירה ניטשה מיושביה במלחמת ששת הימים וכך נשארה שוממה עד היום, למרות שבהסכם ההפרדה שנחתם ב-1974, היא נמסרה לסורים שהתחייבו ליישב אותה. במקום זה בנו הסורים אחר מלחמת יום הכיפורים את קוניטרה החדשה, היא מדינת-אל-בעת', ששיכוניה, בהם מתגוררים אנשי צבא ומשפחותיהם, נראים מעבר לבתי קוניטרה, מימין.

 

עמק קוניטרה

נחזיר מבט אל עמק קוניטרה. התותחים חדלו לרעום לפני חצי יובל שנים, ומאז שומעים כאן את השקט. הדרך הפשוטה להגדיר את קו הגבול של היום, הוא "הקו הירוק": המטעים הפורחים פה למלוא רוחב העין, הכרמים שבהם פותחו זנים חדשים וייחודיים של גפן יין, והשטחים החרושים והזרועים בגידולי שדה - כל אלה מעשי ידיהם של המתיישבים כבר למעלה משלושה עשורים.

 

בעת הדיונים סביב הסכם ההפרדה, בשנת 1974, הופעל על ישראל לחץ מדיני מצד ארה"ב, למסור את עמק קוניטרה לסורים כמחווה של רצון טוב, ליצירת אוירה חיובית ערב פתיחת ועידת ז'נבה. בנוסף נדרשה ישראל לסגת גם משלוש גבעות מפתח: הר אביטל שמימיננו, הר בנטל, והר חרמונית שמשמאלנו. זאת, כזכור, בנוסף על הנסיגה המוחלטת משטח המובלעת.

 

בארץ קמה תסיסה אזרחית סביב תביעה בלתי מובנת זו. ועד ישובי הגולן בגלגולו הקודם הכריז על הפגנת שבת בתוך העיירה קוניטרה. אנשים מכל הארץ ומכל הזרמים נענו לקריאה, וההפגנה היתה לעובדה.

 

בתוך זמן קצר הפכה ההפגנה ליישוב קשת (תירגום מערבית של המילה קוניטרה: קשת התומכת את הבניין). העניין כולו הצליח מעבר למשוער, ועורר את דעת הקהל להסיר את גזירת הפינוי מעל עמק קוניטרה הפורה, שנשאר בידינו. כעבור חצי שנה עברה קשת למרכז הגולן, שלא היה בו אף יישוב ישראלי עד בואה.

 

הר אביטל

בצמוד לתל בנטל מימיננו (דרום) נראית פסגתו של הר אביטל, ובמרכזו הלוע הכבוי של הר הגעש (לוע קלאסי). כל קרקעית הלוע מליאה בצפיפות במטעי תפוחים, מאחר שתנאי הקרקע ומזג האוויר עושים אותו לבית גידול אידיאלי עבורם. מעל פסגת הר אביטל בולטות מערכות רדארים של צה"ל, ועוד מיכשור רב נמצא בבטן האדמה. מכאן ש"העיניים של המדינה" פקוחות גם על ראשי התילים הגבוהים האלה, שחשיבותם האסטרטגית אינה מוטלת בספק.

 

מוצב הבנטל

המוצב שעל גגו אתה ניצב הוא מוצב מרכזי בסביבה, אלא שמפאת תנאי השלום הקר והיציבות הביטחונית השוררים פה, מוצב זה אינו מאוייש. לאחרונה חברו גורמי התיישבות ותיירות אחדים, להפוך אותו לאתר טיילות, המדגים בפני מבקריו צורת חיים של חיילים במוצב. בין החדרים גם חדר מורשת קרב, שמתאר את סיפורו של תל זה ושל הגיזרה כולה במלחמת יום הכיפורים.

 

חוות הרוח

על פסגת הר בני רסן (תל ע'סניה) שעל רכס בשנית, במבט ימינה וקדימה, נצפית חוות הרוח, ובה 10 טורבינות לייצור חשמל מן הרוח. חווה זו מספקת חשמל (15,000 מגווט"ש), המשמש לצריכה ביתית של כ-15 אלף נפש. זהו עוד שימוש באוצר טבע - הרוח החזקה - בטכנולוגיה סופר-חדשנית, תוך התחשבות גדולה בשיקולי איכות סביבה: האוויר נשאר נקי וצלול, וקו המתח הגבוה עובר כולו בבטן האדמה.

 

חוות הרוח החלה לפעול בשנת 1992. הטורבינות פרושות במרחקים של כ-100 מ' בין אחת לשניה. גובה כל עמוד הוא 30 מ', ועליו מותקן רוטור בעל 3 להבי פיברגלס, שאורך כל להב הוא 18 מ'. משקלה הכולל של כל טורבינה הוא 70 טון, כאשר משקל היסוד, הנמצא כ-50 מ' מתחת לפני האדמה, הוא 700 טון.

 

התצפית מערבה

מבט שמאלה אל עבר הגליל התחתון, הכינרת והתבור העגול; מבט קדימה - הגליל העליון, הר מירון (כפול דבשת) וגוש מרום הגליל; קדימה וימינה  - הר רמים (הרי נפתלי), המהווה את אצבע הגליל הצרה והארוכה, עם קרית שמונה למרגלותיו; ברקע - הרי הלבנון, מארון-א-ראס (הר טרפזי חום); ובינינו לבין כל  אלה - הבקע הסורי אפריקאי, החוצה את ישראל כצלקת לכל אורכה.

 

את גיזרת התצפית הזו תוכל לסגור בחרמון שמימין, שעליו בולט המוצב הישראלי, ומימינו, מוצב מיצפה שלגים. בנקודת המוצב מגיע החרמון לגובה 2,224 מ' מעל פני הים. רק 7% משטחו של החרמון בידינו, אך שטח זה מאפשר לנו שליטת עין בנעשה בלבנון ובסוריה, ובעזרת מיכשור אלקטרוני חדיש - אפילו מבט על איראן-עירק.

 

קיבוץ מרום גולן

האלמנט הבולט ביותר בתצפית זו הוא הקיבוץ בחיקו של הר בנטל. קיבוץ מרום גולן הוא "זקן" יישובי הגולן, והוא אף היישוב העברי הראשון מעבר לקו הירוק. ב-14 ביולי 1967 כבר עלה לגולן הגרעין הראשון, שהתגייס מקרב קיבוצי עמק החולה. הגרעין התיישב בעלֵיקה (מערבית לנפח), שם עסק באיסוף בקר סורי תועה, שנותר בשטח לאחר המלחמה. מעלֵייקה עבר הקיבוץ לקוניטרה, ומשם ב-1972 לנקודת הקבע שלפנינו. מחשש להפגזות סוריות, שהיו מנת חלקו בשנותיו הראשונות, נבנה היישוב - כמו יתר היישובים הראשונים בגולן - בחסותו של הר הגעש הכבוי. אבל כבר במעבר לנקודת הקבע נהרג אחד מחברי המשק בהפגזה סורית.

 

בית האריזה "פירות גולן"

מעבר לקיבוץ וימינה נמצא מכלול בתי תעשייה בעלי גג לבן. זהו בית האריזה "פירות גולן", מפעל משולב של קיבוצים ומושבים, חילוניים ודתיים, ברמת הגולן. כמו ב"יקבי הגולן" נשמרות במפעל זה כל ההלכות הקשורות בגידול פירות בארץ ישראל בהידור רב. "פירות גולן" הוא בית האריזה הגדול והמשוכלל במזרח התיכון, ובו נארזים כ-25,000 טון בשנה של פרי מאיכות מעולה. הגידול המרכזי הוא תפוח בזנים שונים, וכן אגסים, נקטרינה ודובדבן. התפוח והדובדבן הגולניים הם המובילים בשוק הישראלי.

 

המאגרים

מצפון להר בנטל שמימיננו נראה מאגר מים. זהו הראשון בסדרת 17 המאגרים, המרשתים היום את מירב הנחלים הגדולים של הגולן. תפקידם של אלה לתפוס חלק ממי שטפונות הנגר העילי, ולהשאיר אותם על במת הגולן לטובת החקלאים המקומיים. המאגר הסמוך נשען על בריכה טבעית, בירכת באב-אל-הווא, והוא מוכר בשלושה שמות: מאגר מרום גולן, מאגר בנטל, ומשום מה - מאגר צמח. סכר המאגר נפרץ בחורף הגשום של שנת 1992, וכל גוף המים הענק שטף כגל אדיר את המרחב.

שתף בפייסבוק
שתף בטוויטר
גירסה להדפסה
שלח לחבר
 
© עמותת יישובי הגולן 2014
  |   צור קשר   |   בטיחות   |   חדשות   |   אירועים   |  
קונסיסט בניית אתרים ומערכות מידע